04.07.2021
סולימאן
"סולימאן - מטפל הוליסטי ברפואה אינטגרטיבית". כך היה רשום על דלת כניסה פשוטה עשויה לוחות עץ ישנים ומעט מתקלפים. הסתכלתי בחשש בדלת המוזרה ובאתי לדפוק קלות אך מישהו פתח לי אותה לפני שהספקתי. מעדתי פנימה. ענן אבק וקורי עכביש עטפו אותי כאשר קפצתי חזרה על רגלי בבהלה.
"לא לדאוג. זה דלת חכמה. נפתחת מעצמה".
לא זיהיתי מהיכן הקול מגיח. ענן סגול של סיגריות זולות ואורות ניאון אפפו חדר מוזנח וקטן. עמדתי בחשש בכניסה רועד מפחד.
"לא לפחד העכבישים כבר עזבו מזמן. הג'וקים לצערי לא".
שוב הקול המסתורי. גיפפתי את הפלאפון שלי בכיס והפעלתי את הפנס.
"אהההההההההה. תפסיק עם זה לעזאזל. תכבה מיד. אני אלרגי לאור". כיביתי.
"זה ממש קרינה רדיואקטיבית מה שיש לך שם. מעניין". המשיך הקול.
"מי זה שם?". שאלתי בגבורה.
"אני מחפש את סולימאן". המשכתי.
"זה אנוכי. מצטער על קבלת הפנים. אני לא רגיל לקבל אורחים לא צפויים באמצע סיאנס. אתה מבין". חיוך של שיניים צהובות עלה מכיסא חבוי בפינת החדר.
"אהה. אני גדעון. נעים להכיר" בלעתי רוק וצעדתי עוד צעד קדימה מנסה לא להקיא.
"שלום גדעון. אני סולימאן. מטפל הוליסטי ברפואה אינטגרטיבית. מבריח רוחות רפאים. מטפל בעזרת חשמל ומייעץ לביטחון לאומי". החיוך המשיך.
"מה?" שאלתי.
"מייעץ למה בדיוק?".
"אהה. זה אני הוספתי לקורות חיים. נשמע טוב נכון?".
"זה לא באמת. זה רק בשביל לעשות רושם". סולימאן קם מלוא קומתו מהכיסא עתה. הוא היה איזה מטר ועשרה.
"אתה קצת נמוך לא?". שאלתי בחוצפה.
"אתה מעליב את סולימאן?" כעס.
"תכף ומיד אני עושה את הבית שלך רדוף שדים רבי עוצמה. תתנצל".
"אהה אני מצטער. אני פשוט טיפה מבולבל" עניתי וחייכתי. לא נורא סולימאן הזה חשבתי.
"מה יש לך בכיס או שאתה פשוט שמח לראות אותי?". פלט פתאום סולימאן.
"אהה זה רק הארנק שלי". היססתי.
"אהההההההה. כרטיס אשראי בבקשה. אני מקבל גם סיגרים קובניים או מטבעות וירטואלים. אתה רוצה טיפול מלא. או רק ביקור בודד?". החיוך פלט עשן מסיגריה לפותה ביד עטופה כפפה לבנה.
"כן זה רגישות לפוטוסינתזה". ענה פתאום סולימאן.
"מה?" שאלתי שוב
"רגישות למה?".
"אהה כן. זה תסמין סבא פינוקיו. אני לא יכול לא לשקר. אף שלי כבר מגיע עד סוף התקרה. סלח לי בבקשה". סולימאן שקע חזרה בכיסא.
"מאד מוזר". אמר פתאום סולימאן.
"מה מוזר?" שאלתי.
"אני מרגיש שינוי באנרגיה. משהו בהילה שלך לא תקין. צעד קדימה בבקשה". צעדתי.
"אני חושב שאנחנו מדברים עם עולם הבא עכשיו. חכה שנייה. קו תפוס". שוב אותו חיוך.
"אני בסך הכל באתי לתקשור". עניתי.
"אני צריך עזרה עם החתולה שלי. היא הלכה לאיבוד. אתה מבין".
"שקט אני צריך ריכוז. אני מחפש חתולה בערוצים של תקשורת. אתה לא תבין. זה שפה בינארית ברמה בין לאומית". סולימאן עצם עיניים.
"מהההההההההה!" צעקתי.
"איזה בינארית אתה מקשקש? אני מתכנת. מה אתה מזיין את השכל".
"אני מבקש אתה עוזב את סולימאן עכשיו. אני חושב ביקור הסתיים. להתראות".
רגע אחר כך מצאתי את עצמי על המדשאה מחוץ לבית. כרטיס ביקור ביד ימין. החתולה שלי מתחככת על רגלי ומייללת מצד שמאל.
"הנה את מטילדה. כמה חיפשתי אותך".
הצצתי אחורה אבל הבית נעלם. במקומו עמדה גרוטאה של מכונית ישנה. על גבי לוחית הרישוי היתה מדבקה
"סולימאן - שטיפת מכוניות במים מזוככים עשר שקל הנחת עובד מצטיין עמותה ללא מטרת רווח".
עליתי על הקטנוע שלי ועפתי משם.
מרחוק המשכתי לראות ברוחי את סולימאן מחייך בהנאה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
