אני לא חושבת שאני מספיק מוכשרת, לדעתי חסרים לי הרבה כלים, אני אוהבת את הכתיבה שלי כי היא לא מתאמצת ואני מרגישה חופשייה לכתוב איך שבא לי מבלי לחשוב יותר מדי על חוקי הלשון.
וידוי: הציון הכי נמוך בתעודת בגרות שלי הוא בלשון.
אני גם חושבת שאוצר המילים שלי לא מפותח מספיק כדי להיות משוררת, ואני יותר מדי ביקורתית כך שאני ממש לא יכולה לכתוב פרוזה מבלי שזה ישגע אותי.
כמובן, שהכל אפשרי אם רוצים, אבל משום מה אני לא ממש רוצה, העולם הזה לא קורץ לי בכלל.
אני פשוט נהנית מהכלי הזה, כי הוא מוסיף לי משמעות, יופי ועומק, והוא מנער ממני את אבק המחשבות המיותרות.
יש לי די הרבה מחשבות מיותרות...
אני חושבת שאתה יכול דווקא להיות סופר מצוין, אם הכתיבה שלך הולכת ומשתפרת עם הזמן, תשקול לעשות עם זה משהו.
אני חושבת שמה שקובע אם מישהו יכול להיות סופר איכותי או לא, זה אם הוא תמיד נמצא במגמת שיפור.
לא הייתי רוצה להיות סופרת של ספר אחד...זה נראה לי מבאס אם בנית על הקריירה הזאת לכל החיים.
אני גם לא רואה את עצמי מפרסמת ספר ונהנית מהתהליך, זה נראה לי כמו עונש, אז אני כנראה לא אהיה כותבת מן המניין לעולם.
אבל זה סבבה מצידי, גם אם זה אומר שעבור הרבה אנשים הכתיבה שלי חסרת ערך אם היא אינה מובילה למשהו מעבר.
למה אני צריכה להעניש את עצמי על כך שהדבר היחיד שאני יודעת לעשות זה לכתוב?
אולי ספרי ילדים...כן. אם אי פעם אשקיע את זמני בכתיבת ספר, זה כנראה יהיה ספר ילדים.
אוי, אם הייתי יודעת לאייר זה היה יכול להיות כל כך כיפי...
בכל אופן נסחפתי במחשבות וכתבתי יותר מדי, זו פשוט הדרך המוזרה שלי להגיד תודה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
