הפלאפל של מיצי. 21.5.2021
החתולה שלי כבר לא אוכלת. שבועיים שלא נגעה בכלום. לא משנה מה ניסינו. אוכל רטוב. יבש. רפואי. מיוחד. חטיפים. מבושל. כלום. לא נוגעת בפירור. התחלתי לשקול אותה. מפחיד. היא ירדה המון. לקחנו אותה לוטרינר. "אמנון למה שלא תקנה חתול חדש. שלך כבר דגם ישן. לא בא לך חתלתול קטן במקום המפלצת". "דנה את מיצי לא מחליפים כאילו הייתה גרביים. זה חתול. יש לה נשמה". כמעט ובכיתי. "יש להם תשע נשמות אז תוותר על אחת". דנה יכולה להיות מניאקית. האמת. שהיא לא סובלת שאני משקיע בחתולה יותר מאשר בה. וגם אוהב אותה יותר. הוטרינר אמר שזה לא יכול להמשיך. חייבים למצוא פתרון. החתולה צנומה. היא חייבת לאכול. בדרך חזרה תקף אותי פתאום הרעב. חשבתי שלפחות אחד מאיתנו יאכל. אז עצרתי בפלאפל של רוחי בפינה. "דנה את רוצה גם". שאלתי.
"תגיד אתה נורמלי. אתה יודע כמה זה לא בריא. שיהיה לך בתיאבון. אני לא נוגעת". מיד איך שחזרתי לאוטו עם המנה החתולה החלה לילל. הסתכלתי על דנה. "מה הפלאפל של רוחי. עם כל השמן המגעיל שהיא לא מחליפה כבר חודשים. זה מה שאתה מתכוון להאכיל אותה. תיחנקו שניכם הלוואי". "דנה תפסיקי זה חיים ומוות פה". דנה יכולה להיות חרא של בן אדם. במיוחד שהיא עצבנית. אבל שמתי פס ונתתי למיצי כדור פלאפל. היא נגסה בו כאילו היה מעדן. מאז כל יום אני קונה לה מנה. והיא אוכלת. עולה יפה במשקל. חיונית. אפילו הוטרינר אמר שלא נורא העניין עם השמן. העיקר שתאכל.
אני ודנה נפרדנו בסוף. היא לא סבלה את הריח מהפה של מיצי בגלל הפלאפל. בתקופה האחרונה התחלתי לשים למיצי גם חריף בכוונה כי ידעתי שדנה שונאת. למיצי זה לא הזיז. שבוע אחרי שהחתולה עלתה במשקל סגרו את הדוכן. רוחי אמרה שאין לקוחות. חוץ ממיצי וזוג מוזר שאף פעם אין להם כסף לשלם על המנה. ושוב החתולה נשארה רעבה. אבל אני לא ויתרתי. החלטתי לעשות לה פלאפל בבית. דנה אף פעם לא הייתה מרשה אז שתלך לעזאזל. קניתי סיר לטיגון עמוק. שמן קנולה מסוג איכותי והתחלתי לטגן. יצא לי משהו דומה לפלאפל אבל לא ממש אכיל. הטעם היה שומני מידי וחשבתי שאולי טעיתי בכמויות. או במתכון. אולי השמן. עשיתי מיליון ניסיונות וכל פעם כישלון. החתולה לא נגעה. לא מאשים אותה.
החלטתי לצאת בחיפוש ברחבי העיר אחר דוכן פלאפל שיהיה מתאים לנסיכה. עברתי איזה עשרה דוכנים. היא לא הסכימה לגעת בכלום. בסוף הסיבוב בחזרה הביתה טעיתי בפניה. עצרתי וחניתי באדום לבן מנסה לתפעל את הוייז. כמעט קיבלתי דו"ח וממש מולי עמד הקיוסק של הזקנה. דוכן מגעיל. הריח של השמן נדבק לקירות. המקום היה קטן ומסריח. ולא האמנתי על עצמי אבל נכנסתי והזמנתי מנה. חשבתי על דנה. בחיים לא הייתה מתקרבת למקום כזה אבל מיצי טרפה. אלוהים יודע איך יש לה חוש טעם מפותח של חתול והעדפה מיוחדת לג'אנק פוד זול ודוחה כמו הפלאפל של הזקנה. וככה כל יום. עשרה קילומטר ברגל הלוך וחזור. כי אין חנייה בדרום תל אביב איפה שנמצא הדוכן. והחתולה. הכל טוב לה בחיים. אוכלת פלאפל מגעיל ומתענגת על כל רגע. דנה מצאה חבר חדש שמעתי. יש לו חמישה כלבים. כל אחד בגודל של סוס פוני קטן. אין מה לעשות חשבתי. ככה זה עם קארמה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
