רגשות הם כמו עננים, ומותר לי להרגיש דברים ואז מחר להגיד שזה אחרת.
זה לא מגדיר אותי, אז אין לי מה להסתיר כי זה בכל מקרה משהו שיעבור.
אני לא חושבת שיש לי מסכות, אבל אני גם לא חושבת שיש לי פנים אמיתיות, אני פשוט אדם מטושטש.
אם הייתי מנסה לצייר את עצמי ברורה יותר, אז אולי היה אפשר להגיד שזה מסכה או חיקוי.
אני חושבת, שהאמת, הרבה יותר מטושטשת וחסרת היגיון, ושדווקא אלו שהכי ניראים לך ברורים כלפי חוץ, ואתה הכי חושב שאתה מכיר, הם אלו עם הסיפורים הכי מפתיעים.
לא אכפת לי לכתוב את האמת, ולהיות ברורה, כי זה לא סתם לספר משהו, זה לצייר חוויה, וזה כמו אומנות; ולדעתי לקחת את הרגעים המתסכלים שלך והרגשות שאתה לא אוהב ולהפוך אותם למשהו שאתה בעצמך יכול לאהוב ולהעריך, זו פשוט דרך ממש טובה להתמודד עם האבנים שהחיים זורקים עליך.
אני פשוט משתמשת במה שיש לי, כי עבורי משהו אמיתי הרבה יותר שווה ממשהו איכותי.
כשאני קוראת את הדברים הישנים שאני כותבת, אני יודעת בדיוק למה התכוונתי, גם כשזה לא ברור, כי אני זוכרת את איך שזה הרגיש.
כתיבה מסוג אחר, לא גורמת לי להרגיש שום דבר, זה משהו שמאבד מערכו, כי זה לא תפס שום דבר אמיתי.
אני מניחה שזה ברור וחד, כי אני מצלמת את הדברים מהזווית ראייה שלי, ולפעמים הזווית שלי לא הכי מדויקת, והיא יוצרת אשליה של משהו אחר, אבל זו תמיד זווית אמיתית, וכל מילה היא אמת, גם אם היא מרמזת לדברים שהם לאו דווקא נכונים.
אני לא יודעת למה הרחבתי עד כדי כך, אולי זה כי אני לא ממש לגמרי בטוחה שאני לא "מישהו מאחורי מסיכה".
אין לי בכלל מושג איך זה מרגיש, להיות אדם עם מסכה, אז אני תמיד שואלת את עצמי אם זו האמת והתשובה היא תמיד, "זה לא משנה אם זו האמת, כי ככה אני מרגישה, ועבורי זה אמיתי", גם אם זה רק ענן חולף בשמיים שהם חיי.
שוב אין לי מושג למה כתבתי את כל זה...
לפעמים דברים פשוט מרגישים הרבה יותר גדולים ממה שהם באמת, וחשוב לי לומר את זה, שאולי אם זה היה אדם אחר, הוא היה מספר את הסיפור שלי אחרת.
זה הכל עניין של זוויות.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
