ושאם כולם היו שמחים אז אף אחד לא היה עושה שום דבר, וזה משהו שאני בעצמי מצאתי את עצמי אומרת.
אני מבינה את הצורך באתגר כלשהו כדי שאנשים יקמו וימצו את פוטנציאל שלהם, ועדיין, העולם הזה לא טוב לכולם, כי לא לכולם יש זמן לנצל את הפוטנציאל שלהם ולהתפתח בחיים, בגלל שהם במצב של הישרדות.
אני לא במצב של הישרדות, החיים שלי בסדר גמור, ואני עדיין מתקשה, וכן אפשר לומר שהקשיים עשו אנשים מסויימים חזקים יותר, אבל רוב האנשים פשוט נשברים כשהחיים קורסים עליהם.
אני לא חושבת שאפשר להצדיק, את איך שלפעמים הבעיות, מעודדות אנשים להתגבר ולהיות יותר טובים.
כי כמו שיש אנשים שרואים עוול, ונלחמים כדי לתקן אותו, יש גם הרבה אנשים שמוותרים על האנושות, ואומרים, "לעזאזל עם השיט הזה אני אדאג רק לעצמי".
קל לי מאוד להיות אופטימית, וגם להיות פסימית זה נורא פשוט, אבל באמת פשוט להתמודד עם הדבר, מבלי ליפות אותו, או לוותר על החלום לשינוי, נראה לי כמעט בלתי אפשרי.
ואני מרגישה שאני מדברת שטויות, אבל השורה תחתונה זה שגם אני חושבת ככה, אבל זה אופטימי לי מדי, ואני ממש לא במצב רוח לאופטימיות.
ועדיין, את בכל זאת צודקת.
מהצד שלך, והגישה שיש לך כרגע לחיים, את מאוד צודקת.
וגם אני הרגשתי ככה, אבל לי היה יותר קשה לשמר את זה, כנראה כי אני עדיין לא הצלחתי למצוא את המקום בו אני רוצה לתרום ולעשות שינוי.
אז כשאני אהיה במקום הזה בו אני באמת יכולה לעזור למישהו, אני לא אתווכח עם האופטימיות הזאת, אבל עד אז - אני מעדיפה להישאר ראלית לכיוון המרירה.
ולמרות כל מה שכתבתי, אני לגמרי בסדר, אני פשוט רוצה להיות יותר בסדר, ואני רוצה לחלוק את זה עם אחרים.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
