חשבה לעצמה.
מגי ישבה מול נדב, עורך הדין, ספק קולגה, ספק חבר טוב.
פעם ראשונה מזה זמן שמישירה אליו מבט, מתוך אלפי השעות בהם הם עובדים ביחד, משתפים פעולה במיגור הכאב לאחרים. ונדמה שהוא נותן לה להביט בו מבלי להישיר מבט בחזרה. כאילו חיכה שתבחין בו. בכל כולו, המחכה לה. מותיר אותה לבדה, לחוות את הרגע.
המבט של מגי היה בלתי מוסבר. יושב מולה גבר, עוד גבר דומיננטי בחייה המקצועיים, גבר שהיא סומכת עליו. אישיות כובשת בעטיפה חדישה. מה הוא רוצה ממנה? תהתה בינה לבין עצמה במבט המתריע על כך שהיא עומדת לתהות בינה לבינו. הרי לא יכלה לשמור לעצמה את רגשותיה. ברגע שהרגישה חנוקה, היתה מטיחה בצד השני מילים סוערות מתוכה, מילים שמבטאות אותה, בציפיה שהצד השני פשוט יקבל זאת. אף על פי שהמציאות הכתיבה אחרת. לרוב הם לא מסוגלים להכיל את הכנות שבה. מגי ידעה זאת, אך לא יכלה להימנע מכך. כאילו המילים כובלות אותה, לא מותירות בה מקום לעצמה, חייבות להינתק ממנה - אליו.
כל פעם ה'אליו' משתנה.
לעזאזל חשבה מגי, היא מאבדת את זה. עדיף לקום וללכת.
מגי התרוממה, והחלה לאסוף את תיקי החקירה, העתקי פסיקה, חומרי תקדימים והצעות חוק ואת קובץ פקודת סדר הדין הפלילי. נדב הביט בה בפליאה, לא הבין איך הם עברו ממצב נינוח, שקט מיושב, לרוח סערה שמולו, מפזרת את כוחה וממשיכה בדרכה.
כך הוא חש אותה, כרוח פראית.
נדב לא אמר דבר. הוא הבין שהיא זקוקה למרחב שלה, שהיא צריכה להתרחק מעט ממנו בשביל לשוב בחזרה. הוא תהה- אם לא היה ביניהם קשר מקצועי חזק ומבוסס, האם עדיין היתה מניחה לעצמה להיות במחיצתו.
תוך כדי תהיתו, היא קמה, אסופה ומאופקת, מביטה בו במבט רציני, מתכופפת לנשק לו לשלום ויוצאת מן המשרד.
הריח שלה נותר לאפוף אותו. זה היה מייסר, לדעת שנוכחות מסוימת ממנה, נשארת אצלו.
***
את בפעולה, את בשליטה.
זה תכף נגמר. חשבה לעצמה מגי.
הנוכחות שלה הכבידה עבור עצמה. הקהות הרגשית, החדות התודעתית הפתיעו אותה, כל אחת ממקומה.
מגי חזרה אחורה, לעבר. היא חשבה על הפגישה האחרונה שלהם. על השהות שלהם ביחד. כמה שקט מדמם פוזר ביניהם לאורך כל האקט המיני. שקט מדמם הפורע נימי נפשות, הקורע אותם אחד מן השניה, לנצח.
אבל משהו תמיד היה שזור ביניהם. אהבה בוסרית שאינה יודעת כיצד להינתק. תמיד מצאה את הדרך חזרה אליו. תמיד חיפשה פתח צר לאחוז בו.
נדמה כי החזרות אחורה, אליו, העניקו לה מעט נחמה. התאבלות אובדן ההחמצה.
משהו נעקר ממנה כל פעם מחדש ביחס אליו. הפעם, אין דרך חזרה, חשבה מגי. אין דרך חזרה ממנו. אין דרך חזרה אליו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
