פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 397 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שנים ו-6 חודשים טקסט קצר שנכתב כתרגיל johndoe
21.04.2021
בוקס בעין
הרבצתי ליוני בהפסקה היום. דחפתי אותו ונתתי לו בוקס ישן בעין. הוא קרא לי חמור גמור בגלל שרימיתי בג'ולות. המנהלת אמרה שהיא רוצה לדבר עם אמא ואבא. חיכיתי מחוץ לחדר שלה. ישבתי על הרצפה. שיחקתי בשרוכים של הנעל ואכלתי מסטיק בזוקה אפילו שאסור. אבא הגיע ישר מהעבודה. הפנים שלו היו אדומות כמו שאף פעם לא ראיתי והמנהלת דיברה עם אמא. חשבתי שבטח יתנו לי עונש כמו בשנה שעברה ששברתי לאחותי נילי את השן במגלצ'ות בפארק הירקון. ביציאה איפה שהבוטקה של השומר בדרך לאוטו אמא ואבא שתקו. אפילו אני שתמיד מדבר הרבה שתקתי. שאלתי את אמא אם עכשיו יתנו לי ריטלין כמו חצי מהילדים בכיתה שלי. היא אמרה שקודם צריך לדבר בבית על מה שקרה. אבא אמר לי בדרך שנסענו שצריך ללכת לראות יועצת חינוכית. לא ידעתי בכלל מה זה אומר יועצת חינוכית עד שאבא הסביר לי ולקח אותי אחרי זה למקום מיוחד שאין בו בכלל ילדים בגיל שלי. ישבנו בכיסאות פלסטיק בחדר של היועצת. היו לה מלא תמונות של חיות בצבעים וציורים בצורות שונות שאני בכלל לא מכיר. אבא אמר שאחד הציורים מאוד יפה. אני חשבתי שזה בלבול וסתם נראה כמו קשקוש ובכלל היועצת שבאנו אליה נראתה מוזר וקצת זקנה. כמו מישהו שקראו לו איינשטיין שלמדנו עליו בשיעור מדעים. אפילו היה לה שיער לבן ומשקפיים כמו שלו. רציתי להגיד לה שזה לא היה אשמתי מה שקרה עם הג'ולות ואני בכלל לא רציתי לרמות אבל התפלק לי. אבל אבא אמר לי להיות בשקט ואני מדבר רק שמבקשים. היא שאלה אותי אם אני מרביץ הרבה. אמרתי לה שלא. חשבתי על יוני ועל כל הג׳אברים בכיתה שתמיד מרביצים. אני כמעט אף פעם לא. תמיד נותן שיעתיקו ממני בשיעור חשבון כי אני טוב בלספור. אז בדרך חזרה אבא אמר לי לספור מכוניות על הכביש בראש עד שנגיע הביתה ואמר שעכשיו יש לי עונש שבוע שלם לא ללכת לבית ספר. אני הייתי גיבור. לא בכיתי בכלל. אכלתי סנדוויצ'ים עם שוקולד השחר במיטה. שיחקתי במחשב כל היום וזרקתי בלונים עם מים על אנשים שהלכו ברחוב למטה בבניין שלנו. אמא אמרה שמעכשיו כל פעם שאני מרביץ יתנו לי עונש ושנה הבאה אני צריך להישאר כיתה וללמוד הכל מחדש. אפילו חשבון. בגלל שאני מבריז מכל השיעורים. שחזרתי לבית ספר המורה השביעה אותי לא להרביץ יותר והייתי צריך לעמוד ליד הלוח ולבקש סליחה מיוני מול כל הכיתה. אז הבטתי ברצפה. קיללתי את כולם בלב וחשבתי שבכלל לא אכפת לי. אם יקרא לי חמור אתן לו בוקס פעם נוספת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-6 חודשים זה Storm~
-
לפני 4 שנים ו-6 חודשים תודה!!! johndoe
-
-
לפני 4 שנים ו-6 חודשים סיפור יפה! חני
לי הרבה יותר קל לכתוב משהו שראיתי במו עיניי או חשתי על הבשר או הרחתי אותו נושם.
ואם זה תרגיל אז בטח לקחת משהו מהעולם הילדי שלך. "כיף" גדול.
אהבתי את העולם שציירת, הלוואי שהשפה תהיה היום "חמור גמור", כי במקום זה הכינויים הרבה יותר כואבים בלב.
אין ספק שהשפה שכתבת היא בשפת ה"פעם", קצת התגעגעתי לשם אבל כולנו מתגעגעים אני מניחה.
מעניין אם יש היום ג'ולות? קשה לי להאמין שהדור הזה ישתטח על הרצפה רק כדי לקלוע כדור חרסינה לגומחה ועוד יקרא לזה משחק שווה.
תודה ששיתפת:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-6 חודשים תודה חני :) johndoe
אכן אני מתגעגע לימי עבר ואיך שדיברנו פעם. קשה לי עם השפה המדוברת כיום.
אני נולדתי בסוף שנות השבעים וגדלתי בשנות ה80. שרצתי בספרייה העירונית וקראתי עד שיצא לי עשן מהאוזניים. את הכתיבה גילית ממש לא מזמן. אך הקריאה מלווה אותי כל חיי. ויש לזה השפעה. גם במה שאני בוחר לכתוב וגם ההתנסחות. הרבה פעמים אני חוטא בסלנג עממי של ימינו. אולי זה חלחל. לא ממש שמתי על זה דגש או חשבתי על זה לעומק. אבל כן אני מאד מתגעגע לילדות שלי. אני בהחלט חושב שהיא הייתה ממש מאושרת עבורי. (יחסית כמובן).
תודה על התגובה. שלך ושל כולם. מאד מעריך זאת. :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 4 שנים ו-6 חודשים יופי של סיפור.. אברהם
כתוב דרך עיניו של ילד.
זה לא פשוט למבוגר לכתוב כך וגם בשפה מתאימה.
כתוב היטב, ובצורה כרונולוגית של התרחשות האירועים.
1. הצפת את בעיית האלימות הרבה בבית הספר, אם כי בידלת את עצמך מאלה "שמרביצים הרבה.
2. גזרת גזירה שווה בין אלימות מילולית "חמור גמור" (או חמור גרם) לבין אלימות פיזית "בוקס בעין"
אפיינת בצורה נאה ומצחיקה (ואולי נלעגת) את היועצת
הקשישה.
שורת המחץ בסיום: "אם יקרא לי חמור, אתן לו בוקס פעם נוספת", מראה שרצונך לעמוד על שלך בכל מצב, ולא לתת, למישהו לפגוע בך.
זה באופן כללי.
יש לי מה לומר בעניין העונשים, הריטלין ועוד.
אהבתי את הסיפור, שאולי הוא זיכרון ילדות, או סתם אירוע שקורה מדי יום בבתי הספר או בחברה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-6 חודשים תודה! johndoe
זהית יפה. גם אני הייתי קצת שובב בבית הספר. (כמו חלקנו).
לקחתי את ההזדמנות בתרגיל להשתעשע קצת. זה לא נועד להיות טקטס קשוח או בעל משמעות עמוקה.
אבל כל אחד רואה דברים אחרים כמו שאני קורא מהתגובה שלך :)
תודה על התגובה\ות. שמח שאהבת עוד יותר שמח שאתה מגיב ואף מנתח.
אני אף פעם לא יורד לעומק הטקסטים שלי.
זה אחרים אומרים עלי. מי יודע אולי זה נכון ושווה בדיקה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
