רציתי לעוף, פרשתי כנפיים, הלכתי רחוק מבלי לחשוב פעמיים.
רציתי לרוץ, שמתי נעליים והתרחקתי קצת יותר מהבית.
רציתי לחלום, נכנסתי ליער. אך היער היה אפל ושחור, לא הצלחתי למצוא את השביל הנכון.
רציתי לבכות, טבעתי במים ולא היה מי שיושיט את ידו למעני.
רציתי לצעוק, עליתי על הר, עמדתי גבוה וצרחתי הכי חזק.
ואז התיישבתי אחרי המסע הארוך, הבטתי בנוף, והבנתי שאולי הלכתי קצת רחוק וכל מה שרציתי היה תמיד בידיי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה