פועל לפני שם או שם לפני פועל?

משהו שבאופן מצחיק הבחנתי בו רק לאחרונה זה שיש סופרים שכותבים, לדוגמה: "שלום," יוסי אמר. ויש שרושמים: "שלום," אמר יוסי.
הבחנתי שגם באנגלית יש שמשתמשים באחד מן השניים או שניהם.
מישהו יכול להסביר לי על ההבדל והשימוש הנכון?

מקובל שהנושא קודם לנשוא, אולם זה בסיפור דברים בעלמא.

דוגמה למשל: יוסי הלך.
אולם כאשר יש מובאה או פנייה, ואחריה יש שם ופועל, יש להקדים את הפועל לשם.
ולכן "שלום", אמר יוסי.
אם כותבים הפוך (יוסי אמר), הרי, לכאורה, צריך להיות אחרי המילה "אמר" נקודותיים כתחילית לציטוט.
לגבי אנגלית, אני לא בקי.

ואם זה לא מובאה או פנייה זה משנה מה בא לפני?

כאשר מדובר בסיפור דברים רצוי, אך לא הכרחי, לכתוב לפי הסדר של נושא(שם), נשוא (פועל) וכן הלאה.

כמובן שזה תלוי בטקסט ומה רוצים להדגיש.

יש פנים לכאן ולכאן.
חשוב שהקורא לא יתבלבל לחשוב שמשפט מסוים הוא פנייה או מובאה.

כמוך, גם נתקלתי בתרגומים שהייתי צריך לקרוא שורה מסוימת פעמים אחדות, כדי להבין.

הערה כללית:
כאשר מדובר בגוף ראשון (נניח של הכותב) אפשר להקדים את הנשוא לפני הנושא ולהפך (במיוחד כאשר מדובר בזמן הווה).
לדוגמה למשל:

אני יודע ש...
יודע אני ש...

הבנתי. תודה על ההסברים!

פורומים›השפה העברית›פועל לפני שם או שם לפני פועל?

נושא, נשוא...

משהו שראיתי בספרים שתורגמו לעברית...

כפי שכתבתי בכותרת...

הודעה שמחה ללא כותרת