פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 117 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שנים ו-5 חודשים בתאלה gigi
בתאלה שמעה את קולה הרך של דודתה הקורא בשמה. מיד לאחר מכן נשמע קול נוסף, מלא דחיפות , נרגז. אחותה הצטרפה לחיפוש אחריה בקומת הקרקע. בתאלה נאנחה ותהתה על כישלונה הנחרץ, העקר , הנדמה שנמשך כל חייה , להיעלם מהזיכרון דרך היעלמות פיזית. השתיים ימשיכו לחפש אחריה..רק האל יודע מדוע. זה לא שהם באמת זקוקות לה. היא צעירה מכדי שישתפו אותה בשיחותיהם וגדולה מכדי שיחושו אחריות לשלומה. זאת אומרת, כן, היא עושה מעשים שטותיים לפעמים (יש שיגידו שהיא עושה מעשה שטותי ברגע זה) אבל היא אינה מעוניינת שידאגו לה, בעיקר כשהכוונה הטובה פירושה להצר את צעדיה. אם היא אינה בוגרת מספיק להשתתף ב"שיחות של מבוגרים" , לפחות שיעניקו לה את החופשיות להתרחק מעיניהן הבחונות של האחראים.
היא התעלמה מן הקריאות המפצירות בה לרדת למטה והמשיכה להביט בחבורת האנשים מתחתיה. בעליית הגג היה קרש חסר באחד מקרשי הרצפה ונוצר פתח ממנו יכלה להשקיף על כל איזור החצר התחתונה וחשוב מכך - מבלי שהנמצא שם יוכל להבחין או אף לחשוד שצופים בו. המצב אולי נשמע אידיאלי לטיפוסי המסתכלים מן הצד אילולי התנוחה הלא נוחה שהיה על בתאלה לבצע על מנת לשמור על העליונות האווירית. הפתח הלא צפוי, שפניו למזרח, אילץ את בתאלה לשכב על בטנה, לדחוף את ראשה אל החור ולאחוז בחוזקה בקרשים הישנים לבל תחליק ותיפול אל האדמה הקשה מתחתיה. יחד עם צללי החיים שבחוץ , נכנסה גם רוח מצליפה, חודרת אבל בתאלה לא נרתעה. גם אל המסמרים החדים, קשתות האבק וציוציי העכברים היא כבר התרגלה ולמען האמת, הייתה אסירת תודה על עליית הגג, שריד מהבית הישן, בית הוריה המקורי. היה למקום ערך סנטימנטלי עבורה.
כשהייתה בתאלה בת עשר ואחותה, מרים, בת שתיים עשרה, טרם האסון , הן חיו בבית הזה - בית עץ רחב ידיים ושטוף שמש עם חלקת אדמה , מקום שנחשב באותם ימים לאחוזה וסמל סטטוס. רוב המתיישבים בחלק הזה של העיר היו מבוססים אך הוריה- אורה לייט ויעקב צ'מריני- ירשו הון והצליחו מעל ומעבר למצופה. כילדה, בתאלה ידעה שהפינוק אליו זכתה הוא ההגדרה של מזל אך כטבעם של ילדים ובהשפעת ההרגל, לקחה את הדבר כמובן מאליו ונהפכה חצופת לשון. במהרה נודעה בפני הזקנות הנרגניות של העיר שהחלו לסבוב סביבה ולהטיח בה מוסר כמו הייתה יתומה כבר אז. אולי אכן הייתה במובן זה שהייתה נתונה לחציהן. ככל שניסתה,אורה לא יכלה להגן עליה בפני כולן , לא כשהדבר דרש ממנה מאמץ כפול- להיאבק ברכילות הטבעית של נשות העיירה ובילדה העקשנית עצמה וכל זה בעודה מנסה לנהל את עסקי העץ של בעלה, שהתגלה כאסון כלכלי מהלך ("חדש בתחום",כך הוא הסביר זאת).
וכך, עם השנים, למדה בתאלה את החינוך היאות לנערה על סף הפיכתה לאישה על פי חוקי הזקנות.
חוקי הזקנות:
ילדה על סף הפיכתה לאישה חייבת להקפיד על כללי הצניעות הנאותים. במידה והיא אינה הולכת עם התחתונית, המחוך והשמלה ארוכת השרוולים - דינה גיהנום.
בגיהנום אין הורים או חברים ואפילו לא בתים יפים. הילדה צריכה להבין שזה מקום נוראי ומפחיד בו תמיד יש אל ומלאכים מטילי אימה המסתכלים על אורך הבגדים שלך ושופטים אותך בגינם. הו, צדקת האל ישרה כל כך שהיא בודקת בעזרת סרגלים וזכוכיות מגדלת את הבגדים, לבל תיפול טעות בשיפוט!
ילדה על סף הפיכתה לאישה אינה רשאית לרוץ. במידה והיא חייבת להתקדם במהירות, היא רשאית להרים את שמלתה ולהאיץ אך לא באופן שיעיף אבק וחול
אל עיני הסובבים או שימשוך אליה יותר מדי תשומת לב , חלילה , שכן זה דבר מגונה בהחלט. במידה והכלל מופר , תקבל המפירה צקצוקי לשון ועיניים חודרניות מצד הזקנות במשך יומיים אך היא פטורה מגיהנום במידה ומשכה את תשומת ליבם של פחות משלושה גברים בהליכתה הפתיינית.
ילדה על סף הפיכתה לאישה אינה רשאית לבטא את רגשותיה במידה ואלה חורגים מהמידות הרוחניות של ישו , בדגש על אהבת אויבך והגשת הלחי השניה.
במידה וחטאת ולא הגשת את הלחי השניה , עלייך להתוודות ולומר את תפילת אווה מריה 30 פעמים. רק אז תהיה הלחי של המפירה פטורה מגיהנום. הלחי השניה, כמובן. (הראשונה חטפה סטירה אז היא בסדר, הכפרה נדרשת עבור הלחי שלא חטפה סטירה. הראשונה, זאת שכואבת מהסטירה- פטורה, הבנת? רק זו שלא כואבת - חייבת כפרה).
נ.ב- במידה ולא סטרו כמו שצריך ללחי הראשונה (כי הזזת אותה במקרה או התחמקת), עלייך לכפר על כך כפרה כפולה כי אפילו את השלב הראשון של קבלת הסטירה לא ביצעת ועלייך ללמוד לקבל סטירות. 60 פעמים תפילת אבינו שבשמיים תפטור את שתי הלחיים מהגיהנום.
וכן הלאה וכן הלאה כשהמסקנה תמיד כוללת את התחמקותה הקדושה והבלתי נאלית של בתאלה מהגיהנום שרודף את המין הנשי בכל אשר ילך..
את שאר החוקים היא כלל לא זוכרת אך רמת הגיחוך כלפיהם נצרבה במוחה ורק חיזקה את נחישותה להיות הכל חוץ מאשר אישה טובה ומקסימה לפי חוקיהם של הנשים הרכלניות והאנשים החיים בעיירה.
בנוגע לאסון שפקד את משפחתה, איש אינו מאשים אותה שלא יכלה להתכונן לרגע בו המזל ההפכפכך שינה את טעמו וקצר את מה שזרע אך היא לא יכלה לשכוח את אותה בתאלה הקטנה והאיומה שמילותיה האחרונות , האחרונות כלפי אמה, העלו בה דמעות. אורה ישבה ותפרה בטרקלין ורק נענעה בראשה למראה הלכלוך על בגדה של בתאלה וזו , זועמת מהטחת המוסר השקטה, הטיחה בפניה שהיא אינה טובת לב משום שלו הייתה, לא הייתה מוכיחה אותה כל הימים , באופן השקט והמאוכזב המאפיין אותה והייתה קונה לה צעיפים וכובעים או לפחות שמלה חדשה, כפי שקנתה למרים, הבת המועדפת והאהובה והלוואי..הלוואי..
אחרי שהדבר הבלתי יאומן התרחש והגיהנום אכן ירד להכות במשפחתה , כפי הזהירו הזקנות, עוגת התפוחים המפורסמת של אמה וחיוכו הרחב של אביה שקעו בתוך הפחמים , נצרבו במעשה של אש בתוך החלל ההרוס אך דודה ודודתה, שהחליטו שהם יגדלו את הבנות הצעירות, נאלצו לשפץ את הבית ההרוס והמפוחם וגדעו כבכריתת ענף מת את החלק ההרוס על מנת להציל את מה שנותר, מתירים רק פינה נידחית ואפלה אחת לזיכרון הימים ההם-עליית הגג.
"בתאלה, בואי לכאן מיד!" נשמעה צעקה רמה מכיוון קומת הקרקע,שלוותה בצעדים מתקרבים והולכים. דודתה נשמעה כעוסה. עדיף שתרד. היא התיקה את מבטה מראשי האורחים ובגדיהם הנוצצים בשמש וירדה לטרקלין. "בתאלה, איפה היית, את יודעת כמה דאגתי? חשבתי שאת משחקת עם פולי ופתאום פשוט נעלמת ואפילו לא אמרת לי לאן..חמדתי, למה את מדאיגה אותי כך?..גם אחותך דאגה לך נורא..מתי תתבגרי.."
האנה סייקס הייתה אישה מלאכית למראה, שיופיה לא דהה אלא רק השתבח עם השנים ולמרות חוסר הדמיון החיצוני בין האחיות (האנה הייתה לבנה יותר מאורה וירשה את רוב היופי המשפחתי) ,שתיהן היו רכות לב ומחנכות רכות. בתאלה , ללא תיאור מדויק יותר - ניצלה זאת. היא עיפעפה בעיניה , השפילה את ראשה וחזרה על אותם משפטים שחילצו אותה בעבר אך האנה רק ניענעה את ראשה בצער, כמו מודעת לפער בין דבריה של אחייניתה לאמינותה ושכאילו היא משליכה מאליה את גן עדן עצמ בחוסר צניעות הלכת שלה. האופן השקט בו הוכיחה אותה הזכיר לבתאלה את אמא שלה עד כי נתקפה דחף לפרוץ בדמעות ולחבק את דודתה,לשאוב את ריחה ול- "האן?" ג'ספר, דודה של בתאלה, הופיע בדלת והרגע עבר, התנפץ כמו בועת סבון שברירית. "תוכלי לעזור לי עם כוסיות התה? הוא כמעט נגמר.."
(תודה למי שקרא ואולי המשך יבוא:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
