על כנפי הדמיון ריחפתי, למצוא יבשת נעלמת ביקשתי. לא עמוקה ולא הררית היא. חסרת זמן ומרחב ,כך נאמר לי.
אני עף שעות על שעות, או כך נדמה לי אך מוצא רק מראה חלון וגשר ועיניים שמחפשות קשר.
מתעלם , אני הופך חלול ומרחף בחלל, זהו המקום אותו אני מכנה - חסר הכאב כלל.
אני חלול שעות על שעות וטוב לי או כך נדמה לי אך ישנו שיר או משהו דומה הבוקע , בוקע מסביבי או ממני.
אני לא יודע איך זה ייתכן, זה ממש לא היה רצוני הכן אך מקור עוצמה מסתורי בוודאי מופעל שכן באותו רגע אני
בבטן האדמה מול שורש ודרדר.
על כנפי הדמיון כאן אין לרחף, הכובד כאילו הוכפל-הוכפל וממש לא קל. מתוך מראות יש להיכנס ולצאת וכל מראה
שופטת ונשפטת בשפה לגמרי אחרת. לשתיים החשובות קוראים טיב-שאת וחטאת ונראה שאני מתבלבל בין השתיים לא מעט.
כשאני יוצא לבסוף אל אור השמש, נראה ששום דבר לא נמצא שם..למעט-
עוד פעם שיר. לא מוכר. אני חש כה מוזר-
מוזר.. אני עיוור אך "רואה" צלילים של חוסר. געגוע? תבונה? אולי חיפוש תשובה?
פתאום אני רוצה, רוצה לגלות והאש בוערת בי , משתוללת כמו חיה. אלת הזימרה אולי עוזרת כי האור נבקע וחלון לי נגלה
והוא רק לי חיכה והזימרה מרעידה , מוכרת עד אימה, יש עלי החובה-
אבל זה הסוף , הסוף של החלום , של הגשר בין התהום ואני מביט בעיניים שלך, העיניים שמחפשות קשר ומחליט.
אני מקצץ את כנפי הדמיון וחוזר לישון.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
