פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 653 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שנים ו-8 חודשים תאונה או התאבדות - חלק שני. אברהם
תאונה או התאבדות חלק שני.
תקציר הפרק הראשון.
עליתי במעלית עם אישה הדורה, אשר אמרה כי היא מהנדסת בניין ועליה לעשות ביקורת למתקנים אשר על הגג.
שעתיים מאוחר יותר שמעתי ברדיו, כי אישה נפלה מגג בנין גבוה.
ידידה שלי, עמליה, עורכת לשונית באותו בניין התקשרה לספר לי על המקרה.
סיפרתי לה שאני האדם האחרון שראיתי את הגברת הזו.
עמליה הציעה שאתקשר למשטרה. וחשבתי לעשות כן. אולם חזרתי בי ולא
התקשרתי למשטרה.
חלק שני.
דקות אחדות לאחר מכן התקשרתי שוב לעמליה והצעתי שאדבר קודם עם הבוס שלה שהוא במקרה אביה של האישה שנפלה אל מותה.
"בסדר", אמרה. "אתן לו את מספר הטלפון שלך, "ודרך אגב" הוסיפה "שמה של הגברת הוא *רעות בוכמן* (שם בדוי, וכך כל השמות בסיפור)
"תודה לך", אמרתי "ובבקשה, תעבירי גם למשטרה את מספר הטלפון שלי"
דקות אחדות לאחר מכן התקשר אלי אדם שטען כי הוא אביה של רעות.
שלום, אברהם" הוא אמר, "שמי ארנון בוכמן, אביה של רעות ושמעתי מעמליה שאתה היית האחרון שראה את רעות בחיים".
"ראשית מר בוכמן" עניתי, "אני משתתף בצערך, אולם אין הדבר הכרחי שהייתי האחרון, כי אפשר שמישהו עלה למעלית בקומות העליונות, אך עד קומה 7 הייתי איתה לבדי". ועוד הוספתי "לא ראיתי בלוח הבקרה שהמעלית הוזמנה לקומות אחרות, כך שמבחינת סבירות, אכן אפשר שהייתי האחרון שראה אותה"
"כיצד היה מצב רוחה של רעות"? שאל ארנון
היא הייתה במצב רוח מרומם, עניתי "ואף שוחחתי עימה דקה או שתיים, והיא אמרה שהיא מהנדסת הבניין ובאה לעשות ביקורת בקומת הגג"
"מוזר מאוד" ענה אביה של רעות, "ואין בכך כל היגיון"
"כלומר?!" שאלתי
"כלומר" ענה האב, "רעות מעולם לא הייתה מהנדסת, היא דוקטור לספרות ומנהלת יחד איתי את ההוצאה לאור שלנו"
"אכן מוזר" עניתי והוספתי "צר לי על כל העניין".
מר ארנון בוכמן הודה לי וכך נסיימה לה השיחה, שלאחריה התקשרו מהמשטרה בתל-אביב, ונתבקשתי להגיע לבניין לפגישה עם נציגי המשטרה.
שני קצינים, המתינו לי בכניסה למעלית.
לאחר שעניתי על שאלותיהם התבקשתי לנסות לשחזר את מהלך הפגישה עם רעות. עלינו את המעלית ולחצתי על קומה 7 ותיארתי תוך כדי כך את השיחה הקצרה שהייתה לי עם רעות. המעלית עצרה בקומה 7 ואמרתי לקצינים שכאן ירדתי למשרדה של עמליה.
"מבחינתנו אתה חופשי ותודה לך אמר הקצין הבכיר והוסיף אולי תרצה להתלוות אלינו לגג"
עניתי שאי אפשר להגיע לגג ללא מפתח של טכנאים מקומה 18, לפתע חדרה בי ההכרה שמפתח הטכנאים נמצא עדיין נעוץ במנעול!!
ואז כמעין שרלוק הולמס אמרתי: "נראה לי שהיא התאבדה"!
הקצינים היו המומים: "מנין לך המסקנה הזו?" שאלו שניהם בקול אחד.
"אם המפתח עדיין כאן", אמרתי "כנראה שהיא לא התכוונה לחזור, מכיוון שגם מהצד השני של הדלת יש צורך במפתח"
"ואולי" אמר/ שאל הקצין, "אולי היא רק שכחה את המפתח"
"אין זה משנה" אמרתי, "משום שמהצד השני של הדלת יש פעמון אזעקה, ולוּ רצתה לחזור יכולה הייתה לצלצל בפעמון"
הגענו לגג, אשר היה מוקף במעקה בגובה של מטר אחד לפחות.
הקצינים סרקו את מקום הנפילה וביצעו כמה צילומים.
בינם לבין עצמם אמרו שאין כל סימנים אשר יצביעו על נוכחות אדם נוסף על הגג, ובהתייחס לגובה המעקה אין סבירות שהיא נפלה מעצמה.
מסקנתם הזמנית הייתה: שרעות בוכמן התאבדה!
סוף דבר:
בהגיעי ל"שבעה" כמחווה של גמילות חסד, האב סיפר לי שאכן לפי כל הממצאים אכן רעות התאבדה.
העזתי לשאול אם ידועה הסיבה?
האב ענה: היה לה סרטן גרורתי בלבלב שלב 4 וכנראה החליטה לשלוח יד בנפשה, מאשר להשתעבד לטיפולים שאולי אין בהם תועלת.
"אני לא יודע", אמרתי "זה נראה פשוט מדי, ומהר מדי - תוך ארבעה ימים - להחליט, שהיא התאבדה בגלל הסרטן".
"למה אתה חושב אחרת? ומה דעתך?" שאל ארנון.
"דעתי אינה חשובה" אמרתי והוספתי "אין לי הבנה בתחום החקירות. לפעמים אני כותב ספרי מתח אבל לא מתוך ניסיון במשטרה או משהו דומה, ובכל זאת" הוספתי, "אני חושב שכדאי 'לחפור' עוד קצת באירוע המצער הזה. שהרי הסרטן לא בא במפתיע, וסביר להניח שרעות הייתה בטיפולים", עוד הוספתי "יותר מכך!, כאשר דיברתי איתה היא לא עשתה רושם של מי שהולך לסיים את חייו".
"אחשוב שוב על העניין" אמר ארנון "ואראה מה לעשות"
מוקדש לזכרו של אחי מיכאל ז"ל שידע להתמודד בגבורה מול מחלת הסרטן על כלות כוחו.
המשך יבוא
לצפייה בחלק הראשון
https://cutt.ly/GkVvOqy
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-8 חודשים כואב Command
-
לפני 4 שנים ו-8 חודשים תודה רבה. אברהם (ל"ת)
-
-
לפני 4 שנים ו-8 חודשים ת.נ.צ.ב.ה אבונור
ה נתן ה לקח יהיה שם ה מבורך צר לי משתתף בצערך אבי זד ורד יריחו/אבונור/
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-8 חודשים תודה, אבי. אברהם (ל"ת)
-
-
