מוכרחה לומר שכתיבתה של נורית גרץ אהובה עלי מאוד. הפעם קראתי את הביוגרפיה של אימה (על אף שהופיעה הסתייגות לביטוי הביוגרפי מטעם המחברת, אני חושבת שזוהי ביוגרפיה, בכל הצניעות). סיפורי הצעירים שבנו את הארץ הזאת במו ידיהם שזורים בנופי עמק חפר, וואדי חוואירת, המקום בו נמצא ביתי. מרגישה שהכרתי את הנפשות הפועלות, את השבילים בהם פסעו והגבעות הירוקות של הסביבה. הניסיון לדלות עוד בדל זיכרון מהדמויות המעניינות הוא ניסיון גדול, הן שקועות בתהליך דמנטי וזה אינו פשוט, כי מה שנשכח, אבד. כואב הלב, הזיכרון הוא מאחז הנפש, ואין אל מה לחזור ברגעי נוסטלגיה. צעירים שופעי הורמונים שמחפשים את תאומי הנפש שלהם. מזכיר לי אחד מוותיקי העמק שתיאר בפניי את החיפוש הזה: זו הייתה "השפנייה" שלנו, מדי לילה חיפשנו מיטת בחורה להתנחל בה!אוי, כמה שאני תמימה...
אהבתי את הספר ואני שמחה להמליץ בפניכם לקרוא אותו, הוא זורם להפליא.
אהבתי עוד שניים מספריה של המחברת: "על דעת עצמו" ו- "ים ביני לבינך". מצויינים!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
