זה רעיל אני יודעת. רק רע זה מביא לי. אבל איזה מפתה זה לגעת. כל כל מפתה להתקרב, אפילו רק להסנפה מהירה. אני על הסף אתם יודעים. אני במרחק שיר אחד מלקטוף את הפרח ולברוח איתו הכי רחוק שאפשר. אבל אני מכריחה את עצמי לעצור. אני יצאתי מהשיחה והנה אני כאן. מנסה לארגן את המחשבות ולעצור את עצמי מלקטוף את הפרח, אך גם מלשרוף את שורשיו. אולי זה טוב לשרוף אותו? אבל הפרח כל כך נעים. עלי הכותרת שלו כל כך פלרטטניים, ואפילו הקוצים לפעמים יפים בעיניי. לא. די. אני צריכה להפסיק. אני אפסיק. אני מפסיקה. מה לכתוב? אולי להתעצבן זאת גם אפשרות. הנקמה הטובה ביותר תהיה לא להכנס לשיחה בחיים. להראות שלא אכפת לי לאן מחשבותיו ינדדו ולתת לו להרגיש מה שאני הרגשתי. במשך חודשיים ייסרתי את עצמי במחשבות שאני הבעיה. שאני הפאק. כמה תרחישים הרצתי יותר משאיפת פונקציה שבעלייה כשיש לה אסימפטוטה מקבילה לציר וואי. אל תשפטו את הדימוי. או שכן. אני נעזרת במתמטיקה שתמיד מסודרת ויציבה כשאני לא זה ולא זה. בכל מקרה, בהצלחה לי. מי ייתן וההחלטה שאני אעשה תהיה הנכונה. או שלא. אולי דווקא הטעות זה מה שאני צריכה. כאפה שתעיר אותי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
