פרק 8.
"אני מצטער." נשמע קול.
"מי.... מי שם?" שאלה.
"אני." השיב הקול וכשהרימה את מבטה ראתה מלאך יפיפה כסוף, ושקוף, כמו דמעותיה.
"אני המלאך שלך, מלאך של דמעות."
הילדה של היום הופתעה, ומרוב הפתעה נעלמו הדמעות.
"כל דמעה, כל כאב, כל קושי, גורם למלאך חדש להופיע בשמים, למלאך חדש להיוולד. ואני, המלאך שלך."
"לא ידעתי שיש לי מלאך, מלאך של דמעות." לחשה הילדה של היום, כשדמעה חדשה זולגת על לחייה אבל הפעם, על פניה, חיוך.
המלאך הושיט לה יד. "בואי, בואי איתי אל השמים. שם, לעולם לא תצטרכי עוד לבכות מתוך כאב. רק דמעות של צחוק יהיו על פניך, רק דמעות של שמחה."
הילדה של היום רצתה להושיט את ידה, אך משהו עצר בעדה, מחסום בלתי מוחשי. "ואם... לא..." מצאה את עצמה לוחשת.
"את רוצה לחזור לשם? לעולם של כאב? של עצב? של התמודדות?" שאל המלאך כשעל פניו המלאכיות הבעה של תמיהה אמיתית.
"כן," מצאה הילדה של היום את עצמה לוחשת. "כן, אני דווקא רוצה."
"טוב... אם כך." לחש המלאך. הוא הניף את זרועו ולפתע נהייה חושך והכל נעלם.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
