זה היה עוד ערב, סתם ערב ,ריח ניטרלי היה באוויר ,מן סוג של ארומה ריקה ובהירה ,כזו שכל אחד חווה אותה בהתאם ליום שקדם לשעות אלו.
הוא האיץ את צעדיו תוך שהוא שורק בעצבנות חרישית ניגון המוכר אך ורק לו, מבט חטוף בשעון הכיס הזהוב הבהיר לו כי אין בידו זמן רב למילוי משימתו.
זוהי לו שנת היובל בתפקידו, והוא מבצעו נאמנה יום יום, ללא עכבות, שהרי אין זה מן דרך הטבע לראות שליח סליחות בגילו, וידוע הוא ביושרו נטול הפשרות ודיוקו יוצא הדופן שהובילו אותו לאחוזי הצלחה גבוהים מִשֶּׁרְגִילִים לראות בתחום הסליחות.
ואם תהית ולו לרגע שובב אחד להיכן לשלוח קורות חיים ,אֵאָלֵץ לעצור את דמיונך הפרוע כי מצטער אני לבשרך שהמשרה תפוסה היא עד להודעה חדשה ,וליתר הדיוק כבר יובל ארוך וחסר רחמים היא מאוישת בידי מיודענו שלא נראה שחפץ הוא להסב מקצוע, לו גם ניתנה לו הבחירה .
בתיק העור המָהוּהַּ שנתלה במעין רשלנות מכוונת על קצה כתפו נותרה רק סליחה אחת להיום ,אמנם סליחה אחת היא ,אך כובדה היה רב וניכר שהמעשה שעמד מאחוריה היה מן הסתם חמור למדי, ידו משכה את התיק במעלה כתפו ופניו מלומדות התלאות התכווצו בחיוך אירוני דק על כובד תפקידו תרתי משמע, "אנשים רעים צריכים להיות טובים זה לזה" מילמל ספק לעצמו ספק לרחוב החשוך והשומם מאדם.
זמן לא רב חלף וכבר הגיע לביתו כשבידו מונח מקומט ולח מאחיזתו הלוחצת ,אישור קבלת הסליחה הנכסף ,שמחר ישלח ללקוחו הרַע בדימוס, הוא חלץ את נעליו בבעיטה צידית חסרת נימוס בעליל ,מבטו נח על הסוליה השחוקה שֶׁנִּבְּטָה אליו מֵעִם השידה הכתומה להחריד ,עליה נחתו נעליו במהופך והרהור נוגה הדהד בראשו ,קצר מכדי להישאר ,ארוך מספיק בשביל להכאיב ,"לו כבר סלחו ולך...הרי אתה...עדיין...".
זה היה עוד לילה, סתם לילה, שָׁלֵו ואפל עם ניחוח שקוף ונעלם ,כזה שכל אחד חווה אותו בהתאם למעשים שביצע קודם לשעות אלו, שליח סליחות ישיש עלה על יצועו ,מחוג קטן השלים בתקתוק אחרון חסר גיוון את מחזור חייו הקצר, ומפינת החדר הקטן השקיפה עליו סליחה נושנה ששכבות אבק ודמעות שֶׁיָּבְשׁוּ היוו לו לעדות כי נִסָּה ועליה נכתב באותיות קידוש לבנה מדממות "הסליחה הוחזרה בגלל שלא חפץ בה הנמען"...
©כל הזכויות שמורות
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
