בואו נשים את הדברים על השולחן.
אני מפחדת מילדים.
מפלצות קטנות שמתרוצצות בין הרגליים,צועקים, בוכים: אמא! אמא! אמא!
ילדים הם המראה שלך, לטוב ולרע.
אתה עושה טעויות, קטנות וגדולות. ובלי ששמתי לב, אני מחקה את המימיקות של ההורים שלי, למרות שנשבעתי כבר בגיל עשרים וחמש שאני, אני לא אהיה כמו ההורים שלי.
אני גם מסוקרנת מילדים.
פלסטלינה שמקבלת את צורתה ע"י סט הערכים והחינוך שאתה ההורה מקנה להם.האנשים שיגדלו להיות.
העולם הצבעוני והתם שלהם, מלא בצבעים, לא משנה דת גזע ומין. ממש לפני שאנחנו המבוגרים הורסים אותו.
הטוב הטבעי שבהם שכיף לשמוע ולראות.
ילדים זה קונפליקט תמידי עבורי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
