פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 87 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 5 שנים ו-1 חודשים סיפור שכתבתי gigi
אפילוג.
באירופה של המאה ה 16-17 , קמו פלגים נוצרים חדשים. עיקרי האמונה שונו וההיררכיה הקתולית שבראשה עומד האפיפיור הקדוש, הואשמה בשחיתות וריקבון. הפרוטוסטנטים , שקיבלו מהנוצרים ה"מקוריים" את הכינוי הוגמונים כעלבון , היוו מיעוט וסבלו מרדיפות שיטתיות. כגמול, עשו צרות בערים שנפלו לידם -התקיפו מנזרים וכנסיות, שברו תמונות ורצחו קתולים אדוקים. המלחמה בין הדתות ניטשה על כס המלוכה בכל ממלכה אך לרוב , נותר הכס קתולי.
ב1562 המלכה העוצרת של צרפת, קתרינה דה מדיצי’ , המולכת בשם בנה בן העשר , שארל התשיעי, מנסה לתמרן בין הקתולים להוגמונים בתקווה לשמור על כתר בנה אך הוויתורים שהיא מעניקה להוגמונים (פרוטוסטנטים) אינם לרוחם של הקתולים והם רוצחים , בפיקודו של דוכס גיז, פרנסואה , עשרות פרוטוסטנטים בעת שעסקו בתפילה. זה האות לפתיחת "מלחמת הדת הראשונה”, הרקע לסיפור זה.
חלק ראשון: האריס.
“קדימה, בחר אחי,” אני מתגרה בו מגב סוסי, חיה שחורה כמו הלילה, גדולה ומסוכנת. "כל חיה שאתה מגדל באורוותך אינה שווה ל"פרא" שלי". ויל מחייך, נענה לאתגר ובוחר את "ניצוץ" -מתמודד אפרפר רזה ומהיר. אנו מתקדמים לעבר השדה הפתוח. "שלושה סיבובים” אני מוודא שהוא זוכר ומציץ על הקהל שלנו: פטריק ,ווד ועמנואל, שלושת משרתיו של אחי. אף לא עין נשית אחת. לפתע אני משתוקק למבטה של פלורנס. "האריס, אני שם את כספי עלייך", מכריז פטריק ומשפשף את בטנו השמנה. "פרא הוא חיה מסוכנת, אפשר לראות את זה רק מהעיניים המפחידות שלו. הם נראות צהובות כאלה, כמעט מטורפות”. הוא מביט בבהמתי בהערכה. “הוא יביא לך ניצחון בכל קרב, מה ? רק תזהר שלא לעצבן אותו”. “אל תדאג, טבח. אני מסוגל לשלוט בחיה שלי”. "כן, גם אני מהמר עליו, “ אומר עמנואל, נועץ עיניים כחולות חודרות בשריריו של סוסי. "מה איתך,ווד"? אני שואל בשקט. משרתו השחור והוותיק ביותר של ויליאם , שהתמכר זה מכבר ללעיסת עשבים משונים , רק ממשיך להפעיל את לסתותיו בשקט. "עזוב אותו, האריס", עמנואל מחווה בידו תנועת ביטול , “הוא זקן, יודע ללכת רק עם האדון שלו.” “אתה לא רוצה לבחור בצד המנצח ? " אני שואל. "הפסד שלך". זנבו של "פרא" מתנוסס על אל כשאני תופס את מקומי לצד ויל ."למקומות", אומר ווד. אני מביט בויל, ויל מביט בי. "היכון". ווד יורק את העשבים שבפיו -ואני ו"פרא" מאיצים קדימה. אני חש את התרגשותה של החיה , את שרירי אחוריה המתכווצים “קדימה, קדימה!". אני לא רואה מצדדי את ויל אז מסתכן ומעיף מבט לאחור. רגבי בוץ עפים אל עיני אך זה לא חשוב. ויל מאחורי, בהפרש ניכר. אני ממשיך לדהור מהר , מתענג על צעקת ניצחונו של פטריק. “יופי, האריס, יופי!” כשהשלמתי את הסיבוב השלישי, הבטתי בווד. כמה שניות לאחר מכן הדביק אותי סוסו הקליל של אחי. "אף פעם אינך מאט, מה?" אני צוחק בחדווה על המחמאה. "בחיי שכמעט השגתי אותך", הוא טופח על גב "ניצוץ", כמנחם אותו . " גם בפעם שעברה כמעט השגת אותי,אחי. לא נמאס לך כמעט-לנצח כל הזמן?” "הבכן, "הוא מנגב את זיעתו בידו, “אולי תוכל ללמד אותי את סוד ההצלחה שלך"? אנו יורדים מסוסינו ונער האורווה , הנקרא רק "נער" קופץ קדימה, לקחת את החיות לתאיהם. "תתחרה עד נשמתך האחרונה , אני חושב. זה הסוד האמתי". אני הולכים לעבר ביתו ונכנסים פנימה. תמיד נהניתי להסתכל על דברים יפים ותכולת הבית של אחי מרשימה: כורסאות קטיפה, שטיחים מפרוות נמר, פסל של אישה וגבר חבוקים, פרחי נוי רבים. בדרכו הנאמנה אחי קנה לעצמו חברים-אדונים. הרי מי לא ירצה לקדם אחד כמו ויל? נטול שאיפות וצייתן. עכשיו פלורנס פוסעת לקראתנו, מעמידה פנים שלא ידעה כי יצאנו להתחרות. “היכן הייתם שניכם”? "יצאנו לחווה, להתחרות, פלורנס". היא מחבקת את ויל ואז מרימה אלי את עיניה הכהות. “שוב ניצחת את בעלי, האריס"? אני מעניק לה את חיוכי המקסים ביותר. “כמעט , פלורנס, כמעט”."הו". היא פונה לויל , “סוף סוף ניצחת במירוץ השנתי המפורסם שלכם? זה נפלא”, היא אומרת בשמחה. “תסעדי איתנו בערב , פלורנס”? קולי חם ומזמין .”אני מאמינה שכן”. "התקרבי אלי רגע". היא מתקרבת אלי , תליונה הכחול , זה שתמיד בחרה לענוד על צווארה בעת ביקורי, מנצנץ מבין שדיה. איני זוכר ממתי התחלתי לחשוב שהתליון מסמל געגועים אלי. אני שוקל את התליון בידי, הופך אותו מכל כיוון, בעודי מציץ אל שדיה הגדולים , הלחוצים אל בד שמלתה. "מושלם”. היא מחייכת. "תודה, זה התליון האהוב עלי". "פלורנס.."? "הממ"? היא פונה אל ויל. "הניחי לאחי לעלות לחדרו, לרחוץ ולהתכונן. ארוחת הערב תוגש בעוד..” הוא מביט בשעון הקיר."כשלוש שעות בדיוק. נשמח אם תצטרפי אלינו אך בשלב מסוים בשיחה אבקשך להשאירנו לבד. אני חושש שהנושא אותו אפתח עם אחי יעכיר מעט את האווירה הקלילה ". "כמובן", היא אומרת כאילו בהשלמה, אך אני רואה את הסקרנות בעיניה כשהיא פורשת מהחדר.“על מה אתה מדבר? איזה נושא?" ויל משלב את זרועו בזרועי, מוליך אותנו אל הטרקלין פנימה ,"האריס , אני מתכנן שיחה זו עמך כבר זמן רב. תמצית העניין היא החלטתי, החלטה נחושה מאוד שאני מתכוון לשתף אותך בה הערב. במה העניין , זאת תדע רק אחרי שפלורנס תפרוש. כל מה שאוכל לומר לך עכשיו הוא שאני שמח מאוד שאתה כאן, כמו בכל קיץ”. אני מחייך אליו חיוך זאבי "גם אני , אחי. גם אני" . ווד מופיע בכניסה לטרקלין. "אלווה אותך לחדרך , האריס?" "אין צורך, ווד. אני בטוח שאמצא את דרכי לחדרי גם בלי לעקוב אחרייך אבל יש דבר אחד שתוכל לעשות בשבילי: הכן לי אמבט". "בשמחה, אדוני. עמנואל כבר יעלה מים חמים לחדרך”. אני מנענע בראשי לאות סירוב. “לא ביקשתי את שירותו של עמנואל. ביקשתי את שלך". ווד מרים את גבותיו, רואה בבקשתי זלזול במעמדו. הוא ראש משק הבית, לא אחד המשרתים הרגילים. אין זו מטלה ראויה לו והוא יודע שאני יודע זאת. עיניו פוזלות לויליאם שמהנהן באופן כמעט בלתי מורגש. “בסדר גמור,” אומר ווד וקולו חורק כמו חרב על עץ. בהגיעו לחדרי עם כדי המים, אני נשאר בבגדי לזמן מה, בתוך זיעתי הכבדה, ריחו של נצחוני. אני תמיד מבלה בנעימים עם אחי- כשאני מנצח אותו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
