22 למאי 2020
וְהָרוּחַ אָמְרָה אֶל הַגּוּף,
אֵין לִי כְּבָר כּוֹחַ, שַׁחְרֵר, תֵּן לָעוּף.
אֲבָל הַגּוּף לֹא בְּקַלּוּת מוּכָן לְוַתֵּר
הֵן הוּא- רַק אֶל עָפָר הוּא חוֹזֵר.
וְהַנֶּפֶשׁ הִתְחַנְּנָה, לֹא חָדְלָה לְהַפְצִיר,
כָּלּוּ כֹּוחוֹתַיי וְאֵין לִי אֲוִיר,
וְהַגּוּף מְמָאֵן לְהִתְרַצוֹת נֶאֱחָז בְּכָל גִּיד,
הוּא יוֹדֵעַ רַק רִימָּה תּוֹלֵעָה חֶלְקוֹ בְּעָתִיד.
אֲבָל זוֹהִי דַּרְכּוֹ שֶׁל כָּל יְצִיר בָּשָׂר וָדָם,
יָמֵינוּ סְפוּרִים וּקְצוּבִים עַל פְּנֵי הָעוֹלָם,
עוֹד מְעַט נַמְשִׁיךְ וְנִחְיֶה רַק בְּזִיכְרוֹנוֹת יְלָדֵינוּ
אַך גַּלֵּי הַזְּמָן יִמְחוּ כָּל טְבִיעוֹת צְעָדֵינוּ.
וּכְמוֹ עָנָן נַחֲלֹוף עִם הָרוּחַ בְּרָקִיעַ כַּחוֹל,
יוֹם חָדָשׁ מַתְחִיל הִסְתַּיֵּם הָאֶתְמוֹל.
נכתב כאשר אימי בתיה הייתה בשעותיה האחרונות.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה