אבל לכאורה.
יש אמת פשוטה שאין עליה עוררין, למשל: "היכן היית הבוקר?"
ואת עונה "הייתי במכולת" וזה באמת קרה - זו אמת פשוטה.
ניכנס רגע לאולם בית הדין ועומדים שני בעלי דין.
זה אומר כך וזה אומר כך, כלומר אחד מהם לא אומר את כל האמת ו"מעקם" אותה לטובתו. ע"י השמטת פרטים (הוא לא משקר, אבל לא אומר את כל האמת.)
והשני אפשר שהוא דובר אמת, אבל אצל הדיין נוצר ספק מי אומר את האמת המחלטת.
ויש כלל ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", במיוחד הדברים בדיני ממונות (בדיני נפשות זה יותר מסובך).
כדי לעשות צדק מוחלט, צריך שלדיין לא יהיו כל ספקות.
עד כאן למשל בדיני ישראל.
ניכנס ברשותך לאולם המשפטי האמריקאי:
שם יש מושבעים, שופט, וקטגור וסנגור.
בסופו של דבר תוצאות המשפט תקבענה ע"י המושבעים, תחת השפעת הסיכומים (שחלקם אמוציונאליים) ומי שיציג וישכנע את המושבעים שכך ולא אחרת. וכך יהיה פסק הדין.
האם זו האמת לאמיתה? ממש לא.
כמי שביקר לא מעט פעמים בבתי משפט, מניסיוני אני אומר שאין אמת מוחלטת, וממילא גם הצדק נפגע פגיעה אנושה.
ברור שהמטרה היא צדק לכל, בצורה מוחלטת, אבל כבר ראיתי מקרים לא מעטים שהשופטים שולחים את התובע והנתבע להגיע לפשרה.
ובפשרה, ממילא אין צדק שהרי מישהו (שיקר) ובכל זאת מרוויח מהתביעה, ואילו דובר האמת הפסיד לא מעט בעצם ההתפשרות
כמובן, שלא תמיד זה כך, ויש פעמים שהאמת יוצאת לאור "וגוררת" את עשיית הצדק.
יש עוד מה לדון בעניין.
אם תרצי
בברכה
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
