היה היה פעם, בארץ רחוקה רחוקה, אדם, או ראוי יותר להגיד ממציא, בשם תומאס אדיסון.
יום אחד הגיע פן שלי לבקר אצלו, וראה אותו באמצע ניסיון פיתוח של רעיון חדש שהגה. אותו פן חזה בכישלון, השלישי במספר מאז שהגיע לבקר, ונעצב עבורו - אך אדיסון בחכמתו הרבה סיפר לאחד הפנים שלי שאין הוא כשל כלל, אלא מצא עוד דרך שלא עובדת, בדרך אל ההצלחה.
כאשר פן זה חזר אלי, התמלאתי במוטיבציה כבירה; החלטתי שלא עוד אחפש הצלחות. מאותו היום הכתרתי את עצמי כ"צייד הכישלונות", וחיפשתי ללא הרף מקומות להיכשל בהם.
לא, לא היה בכך סיפוק כלל - רק עצב וסף יאוש שמתקרב, אך בחיפושיי אחר כישלון נוסף - חיזקתי את עצמי עוד מעט בכל פעם, ונהייתי מוצלח יותר, אך מאושר פחות.
כל כישלון העלה אותי דרגה נוספת בסולם, אך קצץ עוד את כנפי הסיפוק שלי - ככה זה כשאינך מתעניין כלל בהצלחתך, אלא רק שוקע לכישלון נוסף.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה