כשאתה חלק ממערכת, לעתים מצטברת אצלך ביקורת על אותה מערכת. חלק מהיוצרים במדיה הוציאו את אותה ביקורת שקיננה אצלם לא בתור ביקורת כתובה, או אמירה מילולית אלא כיצירה.
בפוסט היום נדבר על אותם מקרים בהם אדם מתעשיית מדיה מסוימת העביר ביקורת על התעשיה מתוכה, באמצעות יצירת אמירה בכלים איתם הוא עובד.
בתחום סדרות הטלוויזיה והאינטרנט, סדרת הסרטונים "Don't Hug Me I'm Scared" היא דוגמה מובהקת לכך: זוהי סדרת סרטונים באורך שישה פרקים, בה מככבות מספר דמויות שנראה כאילו נלקחו מסדרת טלוויזיה לילדים בסגנון "רחוב סומסום".
יוצריה העבירו ביקורת קשה על תרבות הטלוויזיה לילדים, במיוחד בגילאים צעירים, בה שיקפו באופן מובהק את 'שטיפת המוח' שעושה תעשיית הבידור לילדים בנושאים רבים - אהבה, זמן, צריכה, יצירתיות, טכנולוגיה ובריאות.
היוצרים, בקי סלואן וג'וזף פלינג, הצליחו להעביר ביקורת זו בין היתר בעזרת הסוריאליזם בסרטונים והעובדה שהעלו את הסרטונים לאתר שיתוף הסרטונים Vimeo ובחרו שלא לנסות להביאם לשידור ברשתות השידור, שכן התנגדו למסריהם ולאג'נדות שהם מייצגים.
בעולם המוזיקה ישנן שתי דוגמות בולטות מאוד:
האחת - קלאסיקה אמיתית העונה לשם "Hotel California" של להקת Eagles. השיר מבקר בצורה סמויה את חיי הנהנתנות של האמנים בתעשיית המוזיקה של שנות ה70, ואת יצר ההרס העצמי שמגיע בעקבותיה.
הדימוי למלון שמבקריו לעולם לא יכולים לעזוב מראה כמה עולם המוזיקה מושך אליו את האנשים, נותן להם תחושת שייכות כוזבת ונחמה כלשהי ולבסוף כאילו בולע אותם לתוכו בכיוון אחד - פנימה עד הסוף המר.
יש הטוענים שהשיר נוגע בחוויות שימוש בסמים, אך סביר שזהו רק עוד אחד מן ה'סימפטומים' של כניסתו של אדם לתוך תעשיית המוזיקה והשפעותיה עליו.
השניה - שירו של אד שירן הקרוי "You Need Me, I Don't Need You". שיר זה הוא הסינגל השני של הזמר-יוצר המוצלח, מתוך האלבום
"+" שיצא בשנת 2011.
השיר מביע ביקורת רצינית כלפי חברות התקליטים, הניצול שלהן את האמנים בעבר והעובדה שכיום ישנם אמנים (כמו אד שירן עצמו) שעבדו קשה כדי לצבור לעצמם קהל מעריצים, הופיעו מספר גבוה במיוחד של הופעות ועשו דברים רבים למען עשיית המוזיקה, והם יכולים להיות מספיק בטוחים ביכולתם להצליח כלכלית גם ללא תמיכת חברות התקליטים.
בשיר זה הוא מצהיר בפומבי שחברות התקליטים זקוקות לאמנים הרבה יותר ממה שהאמנים זקוקים לחברות התקליטים, ובכך גם מצהיר שהוא ישאר נאמן לעצמו מבחינה לירית ומוזיקלית ולא יתפשר לטובת הוצאת אלבום כזה או אחר.
אם גם לכם יש סיפור מעניין על ביקורת פנימית כמו במקרים שתיארנו בפוסט, או שתרצו להוסיף מידע בנוגע לאחד ממקרים אלה - מוזמנים לספר לנו בתגובות.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
