"כן, כמו גאודי, כמו אנגלופוס,"
אמרת בלהט של בן עשרים וחמש,
שדעתו טרם נטרדה די צרכה
מחמת פיצויי פטורין, קפות גמל,
רואי חשבון וקצבת נכות.
"אבל כל הזמן עודו לפניך,"
אמרתי בידיעה שאני משקר,
שהרי הזמן עודו לפנינו
רק בתרבות המערב -
"לפני" בעברית במקום ובזמן,
"אחרי" בזמן, "מאחורי" במקום -
ואלו אצל האינדיאנים שתמיד אהבתי,
העתיד מאחור והעבר לפנים,
כי מה שכבר קרה - נראה,
כמו מה שלנגד עינינו,
בעוד שהעתיד נסתר,
כמו מה שנושף בעורפנו.
זה לא שנה דבר ולא חצי דבר
בגן הקפוא שבו ישבנו
שמחים וקפואים ועולים באש -
עשרים מעלות מתחת לאפס,
מתחת לטון שמים שחורים,
ובעודי מביט המום בעיניך-
שני דליים צפוניים כחלים יותר
מן הים התיכון באמצע הקיץ -
אמרתי בלב תודה לחיים.
הלסינקי בינואר, סערי
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה