לדור האינטרנט אשר לא ידע את עידן המכתבים והגלויות.
יש משהו מעניין בנושא הרגש והאמצעי להבעתו.
וזה תלוי בנקודת זמן מסוימת (ממרחק של שנים רבות)
פעם, לפני 53 שנים, היינו יוצאים בשעה 3 אחה"צ לחצר המגודרת (בירושלים)
וממתינים בציפייה דרוכה לנושא המכתבים - שלפי מבע פניו אפשר היה לדעת אם הגיע מכתב כלשהו.
וכאשר הגיע מכתב מהאהובה, אפשר היה להפעיל על המכתב את חוש המישוש, חוש הריח, וכמובן את חוש הראייה. (וגם צביטות מוזרות בחזה)
כך היה גם הקשר בטלפון הציבורי המופעל ע"י אסימון ענק מנחושת, ועד שקראו למושא(ית) השיחה, היה מספיק זמן להרהר מה לומר לה, וכיצד לומר.
היום הכל מיידי, אינסטנט, ורב בו הטפל על העיקר.
תודה רבה, סקאוט.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה