אני אוהבת לכתוב. ולצייר. אני באופן כללי מתחברת לאומנות. אני גם מאוד מחוברת לטבע. רציתי לשתף אותכם בכמה מהמחשבות שעלו לי (כמו שאני עושה לפעמים) והפעם הנושא המוביל יהיה פגיעה.
למה שאנשים ירצו לפגוע? השורש פ.ג.ע מביא אותנו לחשוב במיידית על פציעה, מוות, או פגיעות גופניות אחרות, אך מה לגבי הטבע? הנפש? הלב? למה אף אחד לא חושב על פגיעות מהסוג הזה. מה שהם גורמות?
לדעתי, פגיעה נפשית היא נוראית מפגיעה פיזית, משתי סיבות מרכזיות.
הראשונה והמרכזית, היא שפצעים נשכחים ונרפאים. גם אם לוקח זמן, הם עוברים. אבל פגיעה בנפש משאירה סימן חזק יותר. משמעותי. שיכול למוטט עולמות. הסימן הזה עובר רק בעקבות חרטה, התנצלות או כדומה. זה סימן שקשה מאוד להוריד.
השנייה, היא שהפצעים, עד כמה שהם כואבים, לא מכאיבים כמו פצעים בלב. כמה נורא זה לקבל סכין בגב (לא פיזית) ממישהו שסמכת עליו? כמה כואב זה שיברון לב?
כדי לעודד קצת את הפורום המדכא הזה, אני אזכיר את השלב הבא. התיקון. כל דבר שקילקלנו, אפשר לתקן. באמת שאפשר. באותה המידה שאפשר להרוס עולמות, כך אפשר לבנותם מחדש. לא באותה קלות. מובן שלא. אך אפשרי. אך לא יעזור תיקון מלאכותי. תיקון כזה לא יחזיק מעמד. תיקון צריך לבוא מהלב, מהמקום הכי אמיתי.
מקווה שהעשרתי לכם את המחשבות.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
