סרט: קצין ומרגל
"J'ACCUSE"
חוות דעת אישית-לי יניני
סרט חשוב המהווה שיחזור היסטורי, מרתק המבוסס על פרשת דרייפוס. סרט רלוונטי ועכשווי למה שקורה בעולם בימים אלה.
בשנת 1894 גילה השירות החשאי הצרפתי, שמסמך סודי נשלח על ידי קצין צרפתי, לשגרירות גרמניה בצרפת. האשמה הוטלה על אלפרד דרייפוס היהודי. לאחר המשפט הצבאי הורשע דרייפוס בבגידה, ונידון למאסר עולם באי השדים.
ראשיתו של הסרט בטקס צבאי פומבי משפיל של הורדת הדרגות ב-5.1.1985. באותו טקס נכח פיקאר, עמיתיו הצבאיים, קהל ועיתונאים. במהלך הטקס הקהל צעק לעבר אלפרד דרייפוס "יהודי בוגד", ומנגד דרייפוס טען לחפותו וצעק לעבר הקהל Vive La France .
מכאן ואילך, הזום עובר לז'ורז פיקאר המגולם על ידי ז'אן דוז'רדן. לתשומת ליבכם הפוקס בסרט הזה הוא אך ורק על פיקאר, ולא על דרייפוס המגולם על ידי לואי גארל.
פיקאר הקצין הצרפתי בעל חוש הצדק המפותח, והשאפתן הינה הדמות שמניעה את הסרט. וז'אן דוז'רדן מטיב לעצב את דמותו מצוין ומשכנע. ברור לכולנו שהוא לא נלחם למען דרייפוס ומשפחתו, אלא בגלל מצפונו, צרפת וצבאה. לפיקאר היה חשוב להוציא את האמת לאור גם במחיר הקריירה הצבאית שלו.
פיקאר מגלם את הגיבור העקשן, העומד איתן מול הממסד, שאיים על כבודו ומשרתו, ואפילו גרם לסילוקו מתפקידו עד כדי סיכון חייו. פיקאר לא השלים עם מצפונו המוסרי, שאדם חף מפשע נענש על דבר שלא עשה, ופעולותיו רק הוכיחו כמה עובדה זו לא נתנה לו מנוח. הוא הלך עד הסוף , למרות שאינו חובב יהודים בלשון המעטה. את דעתו הנחרצת והאנטי-יהודית, תמצאו בחלק הראשון בסצנת השיחה בין דרייפוס לפיקאר.
במשך ה132 דקות שהסרט מוקרן פולנסקי והאריס מצליחים להגיש לצופה את האווירה, המדים, הריהוט, הלבוש, סצנות של הפגנות אנטישמיות ברחובות "מוות ליהודים", ניפוץ חלונות ראווה בבעלות יהודית, והמחלוקת בעם בין למאמינים וללא מאמינים לדרייפוס. מעבר לכל התפאורה הזו מוצגת מערכת משפט רקובה, שופטים מושחתים, ובית דין צבאי שחורץ דינו של אדם ללא אפשרות למשפט הוגן. אני חושבת שכל הקומפלקס שהוזכר כאן, מכניס את הצופה מצוין לתוך התקופה ההיסטורית הזו.
בסרט נצפה גם אמיל זולא והבעלים של העיתון L'AURORE שבו פרסם אמיל זולא ב-13.1.1898 את "האני מאשים". מכתב לנשיא הרפובליקה (Lettre au président de la république). זרקור על אמיל זולא תמצאו בסרט: "חייו של אמיל זולא" שהוקרן ב-1937. (הסרט זכה ב-3 פרסי אוסקר).
הסרט מלווה את פרשת דרייפוס עד לחזרתו של דרייפוס מאי השדים, כולל המשפט החוזר, החנינה וגם את מינויו של פיקאר לשר בממשלה החדשה.
הסוף ידוע לכולנו: ב-1906 בית המשפט זיכה את דרייפוס מכל אשמה, שמו טוהר והוא הוחזר לצבא בדרגת רב-סרן, למרות התנגדותו הנחרצת של הגנרל מרסייה.
מעבר לפרשה ניתן ללמוד על כוחה של התקשורת והעיתונות. ללא צל של ספק, לולא פרסום המאמר המפורסם של אמיל זולא אלפרד דרייפוס לא היה זוכה למשפט חוזר וטיהור שמו.
יש הטוענים, שרומן פולנסקי המואשם בבעילת קטינה ובפרשות נוספות, יצר את הסרט "אני מאשים" דווקא עכשיו. למרות זאת אני עדיין חושבת שצריכה להיות הפרדה בין אישיותו של היוצר ליצירתו.
אני משוכנעת שפרשת דרייפוס והשלכותיה יעסיקו דורות רבים ובמיוחד את עולם הקולנוע והספרות.
עוד לא הספקתי לקרוא את "קצין ומרגל" של רוברט האריס, אך ככל שקראתי ושמעתי, הבנתי שהסרט נאמן לספר.
לדעתי הסרט טוב מאוד, וכערך מוסף אני ממליצה לכל המורים להיסטוריה והתלמידים לצפות בו.
לסיכום: סרט נהדר המציף את פרשת דרייפוס מעל הגלים הגועשים בכל העולם גם כיום.
לי יניני
טעות קטנה: המילה "פקס" מוזכרת בסרט. בסוף המאה ה-19 עדיין לא היה מכשיר פקס. אם אני לא טועה וככל הידוע לי, מכשיר הפקסימיליה הוכנס רק באמצע המאה הקודמת ובסוף מלחמת העולם השנייה.
קישור לטריילר:
https://www.youtube.com/watch?v=GUjmcWogX7Q
תקציר:
פריז, 1895. ז'ורז' פיקאר, קצין צעיר אמביציוזי, צופה במרגל מורשע, אלפרד דרייפוס, מושפל בפומבי מול המון זועם ונידון למאסר עולם באי השדים. פיקאר, שזה עתה מונה לעמוד בראש יחידת המודיעין שהביאה את הראיות כנגד דרייפוס, בטוח באשמתו. אבל זמן קצר אחרי שדרייפוס מתחיל לרַצות את עונשו, מתעוררים ספקות. יש רמזים לכך שעדיין מסתובב מרגל בשורות הצבא. כשפיקאר מתחיל לחקור, הוא נסחף למבוך מסוכן של מרמה ושחיתות, שמעלה בו ספקות לגבי כל מה שהאמין בו, ומאיים לא רק על כבודו אלא גם על חייו.
שחקנים / שחקניות: ז'אן דוז'רדן לואי גארל עמנואל סינייה מתיה אמלריק
במאי: רומן פולנסקי
תסריט: רוברט האריס, רומן פולנסקי, צילום: פבל אדלמן, מוזיקה: אלכסנדר דספלט
132 דקות
צרפתית
דרמה/ביוגרפיה
