שלום חרדה,
כבר הרבה זמן לא התראינו.
לא התגעגעתי במיוחד.
למה את מופתעת כל כך?
מה? תתני לי דוגמא אחת למשהו טוב שגרמת לי לעשות.
אחד.
הוא, אני שומעת. אני שומעת שאין לך תשובה הפיך, מתחת לשפמך.
את כושלת בלשונך, כי את יודעת!
את יודעת שאני צודקת!
מה? יש לך מילים להגנתך?
לא חשבתי כך.
הדבר היחיד שנוצר מכל הקשר שלי ושלך, חרדה, הוא המון שליליות. המון פחד מלזוז ולהתקדם בחיים שלי.
הסתגרויות בחדר ודימוי עצמי שאפילו ים המלח לא מגיע אל הנומך שלו.
אבל אז הלכת.
ודברים התחילו להיראות קצת אחרת.
נכון, הייתי משותקת מפחד כי הייתי רגילה למילים שלך:
שאני אפסית.. שאני אסיים את החיים שלי בלי לעשות שום דבר... בלי הגשמה... כי אני לא מסוגלת. כי תראי את כולם, עם תעודות הבגרות, והפסיכומטרי המזוין שלהם!
או עזרה כלכלית!
אין לך שום דרך לממש את החלומות שלך...
אז יש לי חדשות בשבילך, חרדה:
אני אולי לא התלמידה הכי טובה (יש שיגידו שאפילו גרועה), ואין לי את הגב הכלכלי. אולי אני לא בולטת ישר כמו אחרים.
אבל החלומות שלי, השאיפות שלי יתגברו על זה.
את צוחקת.
את יכולה להמשיך!
אני מודעת לקשיים שעומדים בדרך.
ואולי ייקח לי יותר זמן.
אבל אני אגיע לשם. לאן שזה לא יהיה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
