פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 134 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 5 שנים ו-10 חודשים אקורדים של אהבה צד
אקורדים של אהבה / צָדִ"י. אָלֶ"ף. ©
רוג'ר פליימן נולד עם שש אצבעות ביד ימין, מה שלא הפריע לו כלל להפוך כבר בגיל 27 לפסנתרן ג'אז מהידועים בעולם ומי שנחשב ליורשם וממשיך דרכם של ענקי ג'אז אלמותיים כמו ביל אוונס, דיוק אלינגטון, קאונט בייסי, דייב ברובק ואחרים.
לא מעט עלבונות, השפלה ובדידות חווה רוג'ר בילדותו מילדי שכנים וחבריו לכיתה, שלעגו לו והתגרו בו בכל הזדמנות, אלא שהוריו היו עניים מכדי שיוכלו לממן ניתוח שיתקן את המעוות. ילדותו הקשה של רוג'ר השתנתה ב-180 מעלות בהגיעו לגיל שמונה: הוא אובחן כפנומן מוזיקלי והפך עם השנים מושא להערצה – יכולותיו המוזיקליות הביאוהו ללימודי דוקטורט בג'וליארד, שם גם הפך בהמשך למרצה מבוקש. במקביל לחיי האקדמיה הופיע רוג'ר בקונצרטים של ג'אז, עם להקתו "שחור ולבן", בפני אלפי מעריצים בכל העולם.
לשמיעה המוזיקלית האבסולוטית של רוג'ר נוסף גם האופן הווירטואוזי של נגינתו – תוך שהוא נוהג לנגן כשמטפחת קשורה לעיניו, או כשהוא מחליף-מצליב ידיים מדי פעם – 11 אצבעותיו מקישות לפעמים בעוצמה מתפרצת על הקלידים ולפעמים מלטפות אותם ברכות ממיסת לב.
בג'וליארד פגש רוג'ר את יוליה סקרלטי, חלילנית-סטודנטית יפהפייה, תכולת עיניים ושחורת שיער, שלמדה יחד איתו קומפוזיציה ושהצטרפה מאוחר יותר ללהקתו. השניים התאהבו ואף החלו לרקום תוכניות לעתיד, עד שמותה מסרטן הלבלב, שבע שנים בלבד לאחר שהכירו, הפך עליו את עולמו. תוך ימים ספורים פרש רוג'ר מכל פעילותו המוזיקלית, נושא בליבו כאב מייסר ומשתק של עצב ללא נשוא על מותה של יוליה. היו שמועות שיצא מדעתו או, לחילופין, שהוא מתבודד בכפר רחוק – אף אחד לא ידע היכן הוא ומה מעשיו. לאמיתו של דבר, כך התברר בהמשך, רק המוזיקה שבנפשו מנעה ממנו לשים קץ לחייו.
חמש שנים לאחר שנעלם, הודיעו העיתונים בכותרות ענק על שובו של רוג'ר לחיי המוזיקה ב"קונצרט מיוחד ובלתי נשכח!" שייערך ב"רדיו-סיטי הול" בניו-יורק. תוך פחות משעה אזלו כמעט כל הכרטיסים להופעה, ומחירם של המעטים שנותרו זינק למאות דולרים. "שובה של אגדה", "המוזיקה ניצחה את הכאב", "88 קלידים בני מזל" ושאר כותרות בומבסטיות התנוססו בשערי הניו-יורק טיימס, הדיילי ניוז ושאר עיתוני העיר, בשעה שרשתות הטלוויזיה והרדיו שידרו שוב ושוב קטעים נבחרים מהרפרטואר של רוג'ר ולהקתו.
ערב הקונצרט החגיגי הגיע.
המולת שיחות האנשים גוועה לאיטה עם כיבוי האורות באולם, ואז, עם כניסתו-עלייתו של המוזיקאי האהוב לבמה, הרעיד את האוויר רעם מחיאות כפיים מלווה בקריאות 'בראבו!' ובשריקות הערצה של הקהל שנעמד על רגליו.
לאחר דקות ארוכות שוב התיישבו האנשים במושביהם, אלא שאף אחד מקהל המאזינים העצום לא שיער את העומד להתרחש, ודממה מעורבת בתדהמה השתררה באולם המפואר כשרוג'ר, לבוש בחליפה שחורה ופרח ציפורן אדום נעוץ בדש חולצתו הלבנה, הרים את שתי ידיו אל מול הקהל ואמר שהאצבע הנוספת בידו השמאלית היא אצבעה של אהבת חייו, יוליה. את האצבע, סיפר רוג'ר, חיבר לידו מנתח פלסטי ידוע על פי בקשתם המשותפת שלו ושל יוליה, לפני מותה.
או-אז התיישב רוג'ר על כיסא פסנתר ה"סטיינוויי" שעל הבמה והתחיל לנגן את הרקוויאם שלו שחיבר לזכרה של אהובתו – "אצבעות של אהבה" כך קרא לו – רקוויאם של אקורדים בני 12 צלילים...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
