כתבת:
"התחברתי לרעיון ללא שברים ללא סדקים, אף כי אינו מציאותי. ועדיין אפשר לשאוף לשם :)
לא מבינה בשופרו של משיח, אבל האדם יכול לברא בתוכו שופר, שלוחה, של אהבה ואחדות"
שני משפטים נפלאים שכתבת, והסדר מבחינתי הוא הפוך, ובלבד שהשופר הפנימי (אמיתי וכן),
יקבל החצנה והשפעה כדי להביא לאחדות, אם זה בתוך קבוצה, או אפילו בתוך מדינה.
לגבי "הבורות" אני לא חושב שאם לא מכירים משהו או נושא כלשהו, זה הופך אותנו לבורים. לכל היותר - נטולי ידיעה.
הבור האמיתי בעיניי, זה הרואה תחום, או נושא, ומתעלם ממנו כאילו הוא לא חשוב או לא קיים.
לענייננו.
השיר נכתב משני היבטים: הדתי/הלכתי - כמה קולות שופר צריך להשמיע בראש השנה?
מהתורה, די בתשעה קולות, אך לא ברור מהן אותן קולות.
ויש לא מעט מחלוקות, בין ראשוני הפוסקים (לא אלאה אותך בעקרונות המחלוקת)
"שברים" הם אחדים מתוך הקולות, שצריך להשמיע, אך בספק אם הם הקולות שאליהם התכוונה התורה, ולכן חכמים קבעו שיתקעו 30 קולות אשר מכסים את כל הספקות.
כאשר יש קושיה בתלמוד שאין לה פיתרון, היא מסתיימת במילה תיק"ו (תשבי יתרץ קושיות ובעיות)
כך שופרו של משיח - כמשל - ייתן רק את הקולות הנכונים ובכך תוסר המחלוקת.
===
שופרו של משיח בא גם להיבט השני, שהוא האחדות בעם.
שהקולות בין כל הפלגים יהיו ברורים ואוהבים גם אם הם שונים זה מזה (כשם שפרצופיהן שונים כך דעותיהם שונות)
בעת הכתיבה כלל לא חשבתי על פוליטיקה. יותר חשבתי על עֶרְכִּיּוּת האחדות ללא קשר לזרמים או פלגים, המילה "פלגים" מסמנת את הפלגנות, והמחלוקות בעם. והמילה יחרדו אינה נובעת מחרדים אלא מֵחֲרָדָה. (בהחלט, בצוק העיתים, ניתן לקשר זאת לפוליטיקה אקטואלית, אם כי לא זו הייתה כוונתי)
"בין כסה לעשור", מלבד הפירוש המילולי של הביטוי, המושג הזה מציג "נקודת זמן" של חשבון נפש,
שאפשר לעשותו בכל ימות השנה, ולא צריך להמתין לימים נוראים כאשר הירח מתכסה מעין (מאין) רואים.
תודה רבה לך ערגה
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
