פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 106 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 5 שנים ו-11 חודשים מכונות צד
מכונות / מאת צָדִי. אָלֶף. ©
מכתב הפיטורין נמסר לעופר אלוני חצי שנה לפני יציאתו לפנסיה, ב- 1 באפריל 2020, 37 שנה בדיוק לאחר שהתקבל לעבודה ב"טעמים" כמבקר איכות.
הוא ידע, למרות התאריך הייחודי, שזו לא מתיחה. אלוני, מומחה בתחומו ובחמש השנים האחרונות מבכירי מחלקת הבקרה והאיכות במפעל אריזות המזון הענקי, לא היה יוצא דופן. בתוך חודש וחצי לאחר פיטורי המנכ"ל הוותיק – הוא כבר 'לא מביא יותר את הסחורה', הייתה דעת דירקטוריון החברה – ושכירתו של מנכ"ל חדש, 'כוכב עולה' בתחום, ששמו כבר הוזכר לתהילה בעיתונות המקצועית, התברר שהחברה הוותיקה עומדת לשנות את פניה מקצה אל הקצה. שבועיים בלבד לאחר שנכנס לתפקיד באופן רשמי, פיטר המנכ"ל החדש 8 עובדי ייצור ומנהלה וכעבור עוד חודש פוטרו 15 עובדים נוספים, ביניהם שני עובדי הניקיון הוותיקים שהוחלפו ע"י רובוט משוכלל. השמועות היו שגל פיטורים נוסף צפוי באגף המחסנים של המפעל, שהעסיק 12 איש, בעקבות כוונת המנכ"ל החדש להכניס רובוטים למחסן הממוחשב.
"יש לנו מתחרים בכל העולם ואם לא נתייעל ולא נייצר יותר אריזות בפחות זמן, אין לנו זכות קיום!" הצהיר-הזהיר המנכ"ל בכל פעם שדיבר בפני העובדים או ההנהלה. תקופה חדשה החלה במפעל: מדידות תפוקה בכל משמרת, הגברת קצב הייצור של המכונות, קיצוץ בשעות נוספות, מצלמות מעקב בכל עמדות הייצור וביקורת מחמירה על זמני ההפסקה של העובדים.
פיטוריו של מבקר האיכות הוותיק גם הם נומקו ב"צורך בתפיסת איכות מתקדמת ויעילה יותר", ניסוח שמאחוריו עמד, למעשה, 'תרגיל' של הכנסת מקורבו של הסמנכ"ל החדש (מקורבו של מנכ"ל חברת האם העולמית) לתפקיד היוקרתי והמתגמל ביותר כספית.
הפגיעה של הפיטורים, בדיעבד, הייתה קשה מכפי שעופר היה מוכן להודות. הוא ניסה בתחילה 'לשדר' לעצמו ולמשפחתו שוב ושוב שזה לא נורא, שהוא יוכל כעת להקדיש יותר זמן למשפחה ולתחביביו (קריאה וכתיבת סיפורים קצרים), שיוכל להתפתח וללמוד (יידיש), שיוכל אולי להתנדב לפעילות כלשהי כדי למלא את יומו, ושהפגיעה בהכנסת המשפחה לא קשה מאוד, אף כי אולי יהיה צריך מעכשיו להצטמצם ולחסוך בהוצאות. אלא שהייתה זו מראית עין בלבד. כעבור מספר ימים, למרבה צערה של אשתו, סמדר, שניסתה לעודד את בעלה בכל דרך אפשרית ואף הציעה פנייה משפחתית לעזרה נפשית - הוא דחה את ההצעה בחמת זעם - לאחר שהמחשבות הרעות סירבו לעזבו, שקע עופר בדיכאון עמוק. הוא סירב לקום ממיטתו בבקרים, החל לשתות משקאות משכרים ונעשה זועף, עצבני וגס רוח כלפי זוגתו. שנות הזוגיות שלהם היו תמיד, על אף הקשיים שבחיי כל זוג, שנים של קירבה וצחוק ושמחה ואהבה. עכשיו, בתוך שבועות, הפכו חייהם לסיוט לא נגמר של תסכול, ריחוק, ייאוש וריבים בלתי פוסקים.
יש לנו מזל ששני הילדים שלנו כבר גדולים ועזבו את הבית - אמרה לו סמדר ערב אחד, סחוטה רגשית ובוכייה - אחרת בטח היית פורק גם עליהם את התסכול שלך. בתגובה סטר לה עופר על פניה בחוזקה ויצא בסערה מביתו, אל הבר השכונתי שהפך לביתו השני. ארבע שעות לאחר מכן חזר לביתו, שיכור כלוט, נכנס למיטתו בבגדיו ובנעליו ונרדם הלום יין וזעם. למחרת בצהרים, כשהתעורר וקם מהמיטה, מצא פתק על שולחן המטבח.
"אני אוהבת אותך עופר ותמיד אוהב," כתבה לו זוגתו-אהובתו, "אבל אינני יכולה יותר. מקווה שתמצא כוחות לצאת מהבור העמוק והשחור שאליו הושלכת לפני ארבעה חודשים. אולי בעצמך, אולי בעזרת אחרים, כי אני לא הצלחתי בכך. שלך בכאב, סמדר."
פרץ של טירוף אחז בעופר למקרא הדברים. צועק ומקלל החל להשליך ולנפץ את כל מה שידיו השיגו - כוסות, צלחות, כלי הגשה, כסאות ואפילו את מכשיר התמי 4 שעמד על שיש המטבח. ואז הפכו צעקותיו לזעקות שבר והוא התמוטט על הרצפה, כל גופו רועד. דקות ארוכות געה בבכי מיוסר, מבכה את חייו שהפכו קשים מנשוא, מתאבל על אהובתו שנטשה אותו. כעבור זמן, אט-אט, פסק בכיו. את מקומו, הולך ומתגבר מרגע לרגע, תפס רגש השנאה והנקמה.
אני הולך להרוג אותך – אמר לעצמו בקול – אני הולך להרוג אותך, מנכ"ל בן זונה!
בעזרת "גוגל" מצא עופר את כתובתו של המנכ"ל בחיפה, ובמשך שלושה ימים ושלושה לילות, מתקיים על חטיפים וסנדוויצ'ים וישן שינה טרופה של שלוש-ארבע שעות בלילה, הכין את תוכנית הרצח שלו. היה ברשותו אקדח "ברטה" מצויד במשתיק קול, שלקח מגופת קצין מצרי במלחמת יום כיפור. הוא היה צלף מצטיין, מאז ימי שירותו הצבאי, והיה יכול לפגוע ולהקפיץ ממקומו מטבע של 10 שקלים ממרחק חמישה מטר, בירייה ראשונה. הוא שכר מכונית באשקלון, הרחק ממקום מגוריו, ובמשך שבועיים עקב אחר נסיעותיו של המנכ"ל מביתו למפעל ובחזרה, ואף למד את סדר היום שלו. הוא גם נכנס יום אחד לבניין המגורים המפואר שבו התגורר המנכ"ל, וציין לעצמו את אמצעי האבטחה שבמקום – מצלמה במבוא, דלת כפולה ופתיחת הדלת הפנימית רק באמצעות כרטיס קוד או זיהוי ואישור דרך האינטרקום. הוא גם רשם בפנקסו את שמות הדיירים והיה מרוצה מאוד לגלות בהמשך, באמצעות "גוגל" והפייסבוק, שבדירה מס' 15 מתגוררת דורין, גרושה בת 47, שבימים הבאים טיפח איתה קשרי מחשב לוהטים.
ואז הגיע יום הנקם והשילם שלו.
זה היה יום חורף סוער. הרחובות היו ריקים מאדם ורק מטחי הגשם ויבבת הרוח נשמעו ברחוב מגוריו השקט של המנכ"ל לפנות ערב, בשעה שעופר החנה את מכוניתו ברחוב הסמוך. אף אחד ממי שהכירו לא היה מזהה אותו באותו ערב, שכן הוא צבע את שיערו, גילח את זקנו, חבש כובע בוקרים רחב שוליים והדביק שפם שחור מתחת לאפו. הוא פסע במהירות, עוקף את פינת הרחוב ונכנס לרחוב המטרה שלו. בהתקרבו למגדל המגורים, הרים את המטרייה שלו כלפי מצלמת האבטחה, נכנס בדלת הראשית ולחץ על כפתור דירה מס' 15.
"מי שם?" שאל קול נשי.
"אביר חלומותייך, הרטוב והרועד מקור..." ענה עופר.
צחוקה של דורין היה נמוך ומפתה. "בוא, עלה אליי אביר שלי. אני אלקק ממך את כל טיפות הגשם ואחמם אותך בעונג..." אמרה, ואז נשמע זמזום פתיחת מנעול הדלת.
עופר עלה במעלית לפנטהאוז שבקומה ה-21 של מגדל המגורים. הוא השאיר את המטרייה במעלית ופסע במסדרון הארוך והחשוך מבלי להפעיל את התאורה, וכשהגיע לדירה מס' 225 צילצל בפעמון הדלת.
המנכ"ל פתח את דלת הפלדה המעוצבת, ולהרף עין נפגש מבטו בזה של עופר.
"ערב לא טוב," אמר עופר ונכנס לדירה, עוקף בזריזות את הדייר שבפתח.
המנכ"ל סגר את הדלת והסתובב לכיוונו. "ומי אדוני, אם מותר לשאול?" תהה בקול קר.
עופר הוריד את כובעו, תלש את השפם מעל שפתו העליונה ובידו השמאלית הוציא זקן מלאכותי מכיס מעילו והצמיד אותו לסנטרו.
"זוכר אותי?" שאל.
"כמובן," ענה המנכ"ל בקור רוח, מביט בעופר בעיניי האפור-כחול הבוהקות שלו, "פיטרתי אותך לפני חצי שנה. אני מקווה שלא באת הנה כדי לעשות משהו שתצטער עליו בעתיד."
"אני מבטיח לך שלא אצטער," השיב עופר ותוך כדי כך שלף בימינו את ה"ברטה" מכיסו, הושיט את ידו לפנים ולחץ שתי לחיצות מהירות על ההדק.
המנכ"ל התמוטט על הרצפה הממורקת, ועופר הרגיש את דמו קופא בעורקיו.
"אלוהים!" נפלטה קריאה חנוקה מגרונו, "אלוהים אדירים!!!"
במקום שבו היו עיניו של המנכ"ל, שבהן פגע עופר בדיוק של לייזר מנתחים, היו כעת שני חורים שחורים שמהם, נוראים למראה, נבעו זרמים של דם ובתוכם עשרות קפיצים, גלגלי שיניים וברגים זערוריים, חלקי פלסטיק וזכוכית שבורים, טרנזיסטורים מיניאטוריים וסיבי אופטיקה והולכת חשמל דקיקים...
יומיים לאחר ההתנקשות במנכ"ל, התכנס דירקטוריון תאגיד המזון "אינטרנשיונל וורלד פוד" לישיבה דחופה. בחדר הישיבות המפואר בקומה ה- 42, בבניין משרדים יוקרתי בשדרה החמישית במנהטן, ניו-יורק, ישבו 14 חברי הדירקטוריון והאזינו בפנים חתומות לדבריו של הבעלים, יו"ר הדירקטוריון של התאגיד.
"מה שקרה בישראל, רבותיי, מסכן את התאגיד כולו," פתח היו"ר את הישיבה. "המתחרים שלנו יעשו מהעסק הזה מטעמים, תרתי משמע, אם יגלו את הפרטים על מה שאירע שם. כזכור לכם, נכנסנו כשותפים למפעל בישראל לפני שנה וחצי, ובהמשך הכנסנו לשם את ISRa-21, מדגם FMR-1, כמנכ"ל החברה. זהו, להזכירכם, הפיתוח המתקדם ביותר עד היום בתחום הרובוטים מבוססי ממשקי אדם-מכונה. כמובן שלקחנו בחשבון אפשרות של פגיעה ברובוטים שלנו מצד מפוטרים מתוסכלים ואלימים. מתחת לעור, הגוף של המנכ"לים שלנו עשוי כולו מסגסוגת טיטניום עמידה לכדורים, כולל כדורים חודרי שריון. אבל לא לקחנו בחשבון שהעיניים לא מוגנות. אתמול הוריתי למפעל הרובוטים להוסיף מיידית לדגם החדש שמתוכנן לצאת לשוק בקרוב משקפי מגן, למניעת פגיעה בעיניים."
היו"ר עשה אתנחתא קלה ואז פנה לאיש שלימינו. "ג'ורג, תוכל לעדכן אותנו לגבי חקירת הרצח?" שאל.
"המשטרה המקומית החלה בחקירה," קם ואמר האיש שאליו פנה היו"ר, מנהל החטיבה הים תיכונית של התאגיד, "אבל אני מאמין שהסכומים שכבר הזרמנו לשם יגרמו לעיכובים ולקשיים, ובסופו של דבר למבוי סתום בחקירה ולהשתקת הפרשה. אנחנו גם מטפלים באופן דומה בתקשורת בכלל וזו הישראלית בפרט, כמובן, אבל כאן זה יותר מסובך. סביר להניח שנצטרך להזרים סכומי שיכנוע גדולים ביותר כדי למנוע פרסום מזיק וייתכן שנצטרך להפעיל גם אמצעים מיוחדים לצורך כך. כמובן שאעדכן אותך, אדוני, בכל התפתחות," סיים מנהל החטיבה הים תיכונית את דיווחו והתיישב במקומו.
"יפה פעלת, ג'ורג," אמר היו"ר. "אנדרו?"
אנדרו, מנהל האבטחה הפיזית של התאגיד, קם ממקומו. "הוריתי להתקין מיידית מצלמות אינפרא-אדום ואמצעי זיהוי נשק, נוסף על המצלמות הסטנדרטיות, בדירות ובלשכות כל המנכ"לים שלנו בעולם. אני גם ממליץ לשקול אפשרות של שימוש בשומרי ראש," הוסיף בחצי חיוך, "כפי שיש לכל הנוכחים כאן... הצעה מסודרת בנושא אעביר לך, אדוני, בתוך שעתיים."
"מצוין," סיכם היו"ר והוסיף, כשהוא פונה לשאר משתתפי הישיבה: "עוד התייחסויות, רבותיי?"
"לא אדוני," ענו 14 המשתתפים כאיש אחד.
"אם כך, הישיבה הסתיימה. תודה לכולכם. נתראה... כן, מר נורל, רצית להוסיף משהו?"
מכיוונו של האיש שהיו"ר פנה אליו, מנהל קשרי הלקוחות של התאגיד, נשמע קול מוזר, כעין שילוב של צרצור וחריקה.
"לא אדוני," הייתה התשובה, "אני פשוט חש קצת לא טוב. עוד רגע אהיה בסדר."
היו"ר הביט ארוכות בדובר, ולמשך שניות אחדות השתרר בחדר הישיבות שקט מתוח.
"תרגיש טוב, מר נורל," חתם לבסוף היו"ר את הישיבה, "כאמור, ניפגש שוב בישיבה החודשית הרגילה. להתראות, רבותיי."
חברי הדירקטוריון קמו כאיש אחד. הם אספו את ניירותיהם מהשולחן, הכניסו אותם לתיקיהם המהודרים, ועזבו בזה אחר זה את חדר הישיבות. אף אחד מהם לא נגע בבקבוקי המשקה הקר או בפירות הטריים שהוכנו על השולחן לקראת הישיבה.
מנהל "אינטרנשיונל וורלד פוד" נשאר לשבת בכורסתו, עבר-ריפרף במבטו על הדו"חות שלפניו והציץ לשנייה לעבר מסך הטלוויזיה הענקי שמולו, שם רצו-ריצדו במהירות נתוני הבורסות בכל העולם. לרגע שוב חש מוטרד בשל האירוע בישראל, אך כעבור רגע נוסף נרגע עם הידיעה שהעניינים יטופלו במהירות וביעילות בידי צוות מנהליו. גם התקרית הקטנה בסיום ישיבת הדירקטוריון העסיקה את מחשבתו של היו"ר. זוהי הפעם השלישית בחודשיים האחרונים, ציין לעצמו, שמר נורל,
ZA-67, לא מתפקד כראוי. אצטרך לשלוח אותו לשיפוץ או להחליפו בדגם מתקדם יותר, סיים היו"ר את הרהוריו ואז לחץ על כפתור בלוח הבקרה שבצד שולחן הישיבות, מימין לכורסת המנהלים שלו.
"כן אדוני?" נשמע קול נשי רך במערכת הרמקולים המשוכללת.
"הישיבה הסתיימה," אמר היו"ר, "אפשר להכין את החדר לישיבה הבאה."
"בסדר גמור, אדוני היושב ראש," אמר שוב הקול הרך, "שיהיה לך יום טוב, אדוני."
יו"ר הדירקטוריון אסף את ניירותיו והכניסם לתיקו. בשעה שפסע לעבר היציאה, נפתחה דלת צדדית ולחדר הישיבות נכנסה צעירה יפה, שהחלה לפנות את השולחן מבקבוקי המשקה והכיבוד הקל שעליו ואחר-כך ניקתה במטלית רכה ממשטח המהגוני המבריק את הכתמים שאלו השאירו עליו. משסיימה, הוציאה מארון נסתר שואב אבק משוכלל והחלה להעבירו במיומנות הלוך ושוב על פני הרצפה, כפי שתוכנתה לעשות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
