העולם הוא במה ואני השחקנית הראשית בסרט שאין לו צופים, לא נמכרו הכרטיסים, האולם ריק הכיסאות עדיין מורמים אפילו הסדרן ביקש לצאת מוקדם אמר שיש לו עיסוקים ורק אני נותרתי עומדת לבד על הבמה מביטה באולם הענק, החשוך, הריק ובוכה
כל כך חשופה, כמעט ערומה הנשמה שלי נמצאת לידי על הבמה מסתכלת לי בעיניים וגם היא בוכה, איך יכול להיות שלא נמכרו כרטיסים זהו סיפור חיי ואין לו קוראים.
ואז פתאום נפתחת הדלת של האולם הגדול, החשוך קרן אור קטנה מציצה וזוג רגליים עושות את דרכם פנימה, נכנס בדלת מסתכל על הבמה לא מבין מה רואה ואיזה מופע, אולי הוא טעה וזו לא הכתובת הנכונה אבל הוא מתיישב בכיסא שכבר היה מאובק מרוב שעמד שם דומם ומסתכל על הבמה בשקיקה.
המופע מתחיל ואני מגמגמת שנים של אימונים ועכשיו אני לא מסוגלת אולי לא האמנתי שבאמת זה יקרה ומה עליי לספר על חיי. יושבת על הבמה ושותקת דמעה ועוד דמעה זולגת, והוא מסתכל לי בלבן של העיניים מחייך מוציא מהתיק משקפיים.
אז אלו חיי מופע גדול שיש לו רק צופה אחד!!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
