כך התחיל וסיפר, סיפור חדש בצהרי היום לפני רד החשכה ישובים על ספסל וחולקים ארוחה.
''רק תבקש אמרה הסירנה, 'מחילה' כך אמר וירד איתה למעמקי הים.
רק תילחם אמר הפיראט 'כמובן' כך אמר ושיפד אותו בחרבו הדקה.
רק תעזוב ביקש האוהב, 'לא' כך ענה ונפלו שניהם אל התהום העמוקה.
כך הם נלחמים, מוחלים ונופלים. לא תמיד יחד, לא תמיד שמחים אך כשהם כן ילדתי, לאן הם הולכים?''
''לאן?'' שאלה היא בתגובה.
''יד ביד אל הסיום המר.'' כך ענה. קולו ממרר וברכיו רועדות.
''לכי ילדתי, לכי לשלום מי ייתן וצרות אלא לא יתקפו אותך, חיי את חייך, קיימי הבטחותיך ובטחונך יובטחך, אם כך סורי לך ילדה לכי לביתך הגיע הזמן ובאה העת כעת עליי לנוח ואת מפריעה, לכי לישון וליל מנוחה.''
קמה מהספסל אותה העת, ירדה בשביל ולא דיברה יותר. תראה הוא בעתיד כך אמרה בראשה, סיפורים לה יספר והיא תשמע.
לילה טוב לחשה בליבה ולתוך הלילה האפל צעדה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה