אהבה בצל תקופה / The Wolf
בין צרורות יריות,
בזמן מלחמה עקובה מדם,
תוך צעדות אינסופיות,
כשלא היה מקום לתקווה -
מצאתי דבר מה להיאחז בו,
כשהרעב לא ידע שובע,
כשהכאב קהה -
מרוב שחיקה ושימוש,
כשהשמיים השחירו -
והשמש לא זרחה,
דבר מה לא הרפה ממני,
במקום שבו נשלחנו לטבח,
ואת הכל איבדנו,
בשעות החשוכות ביותר -
של האנושות,
רק דבר אחד החזיק אותי -
בחיים,
כשהמוות נשקף מכל פינה,
והטעם לחיים נאלם והשתתק,
כשציוץ הציפורים אבד,
ובפני חורבן עמדנו,
רק לחישה -
הפרידה ביני -
ובין תהום הנשייה,
וכשסוף סוף קמה המדינה,
ולחמנו להגן על המולדת,
ובדרך לא דרך שרדנו,
רק תקווה אחת -
שרדה איתי דרך כל התלאות,
וגם כשאותה תקווה,
כמעט ונרמסה -
תחת עומס המסע,
שביב קטן מטעמה עוד נותר,
מספיק כדי להחיות -
אותנו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה