קראתי את שכתבת ובטרם החלטתי מה לכתוב, הייתי (אתמול) בעיר רחובות.
באחת מחנויות הנעלים הקטנות, הוצב דוכן קטן בחוץ ועליו מספר נעליים .
שלט מאיר עיניים אמר "נותרו זוגות בודדים"
נכנסתי לשיחה עם המוכרת ושאלתי איך זה שהם זוגות ובכל זאת בודדים.
היא ענתה שהנעליים לא ממש זוגות.
כי יש זוג שנעל אחת מספר 40 והשנייה 41 ובגלל שהם זהים הם נקראים זוג, אך בכל זאת בודדים.
ויש כאלה שהמספרים זהים אבל הצבע שונה אז הם זוג ובכל זאת בודדים.
====
גיליתי בפוסט הנהדר הזה שלך כמה תובנות מופלאות כיצד לא להילחם בבדידות,
כיצד לעשות איתה קואליציה,
כיצד שעם כל הבדידות לא נרגיש אותה, אם נהפוך אותה לחלק מעצמנו. או לחברה שלו, לחלק בלתי נפרד מאיתנו.
הפוסט הזה מעורר מחשבות להתמודדות בבדידות.
כתבת כל כך יפה
"ואולי ניתן לבדידותות שלנו להתחבר מעט, כדי שגם להן תהיה חברה, כדי שגם להן תהיה את הזכות לבדידות"
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה