מירי רכנה אל המחשב והשתדלה להתרכז, אך מחשבותיה נדדו למקום אחר. היא הייתה אמורה לכתוב סיכום על מבנה השריר, אך דעתה הוסחה שוב ושוב. לפתע, נשמע קול מים זורמים. "מוזר" חשבה מירי. "אין ברז בחדר שלי." היא התרוממה מכיסאה בהיסוס, וכמעט ונפלה על הרצפה מרוב תדהמה. היא לא הייתה בחדרה! מירי הביטה בפליאה רבה אל סביבתה ובחנה אותה. היא עמדה על שפת נהר, ומסביבה היו פזורים עלים כחלחלים. מירי פערה את פיה בתדהמה. הרי עלים לא אמורים להיות כחולים! "אני בטח חולמת" אמרה מירי לעצמה, אך גם כאשר צבטה את עצמה שוב ושוב, נשארה עומדת על שפת הנהר. פתאום, נשמע קול קרקוש. מירי הפנתה את מבטה אל אזור מקור הקול, והבחינה ביצור קטנטן וירוק שיצא מבין השיחים. מירי לא הספיקה להתפעל מן היצור המשונה, וכבר הופיע עוד יצור. ניכר ביצור זה שהיה נקבה, שהתקשטה בזוג צמות ארוכות וסגולות ובעור ורדרד. כעת, שני היצורים המשונים התקדמו לעבר מירי בשמחה גדולה. הנקבה קיפצה משמחה. "יש! מצאנו אותה!" אמרה בקולה הצייצני. הזכר, שהיה גדול יותר, שמח גם הוא, ואמר: " סוף סוף מצאנו אותך! את חייבת להפסיק ללכת לאיבוד, רולי!" מירי מאוד התפלאה, וגמגמה: " מ..מה?" "אולי לא שמת לב," אמרה היצורה הוורודה, "אך את נעדרת שלוש שעות!" פתאום, מירי שמה לב שידיה תכולות. "מה!?" צעקה, ומיד הניחה את ידה על פיה. קולה היה דק וצווחני! "מה קרה לקול שלי!?" היא צייצה. היצורים התפלאו מאוד. "מה קרה לה?" לחשה היצורה הוורודה ליצור הירוק. "כנראה היא לא חשה בטוב" ענה לה היצור הירוק, והוסיף: "בואי ניקח אותה לבקתה שלה." מירי נבהלה. " אני לא הולכת לשום בקתה, שמעתם?" היא צווחה, והיצורים נאלצו לשאת אותה בכוח מבין השיחים אל תוך בקתה דמוית פטריה. "מצאנו אותה!" צעקו היצורים, ומיד הופיע נחיל של יצורים כמותם, וצעקו דברים כגון: "איפה היית?" "דאגנו לך כל כך!" "את צריכה להיות אחראית יותר!" מירי התבלבלה מרוב יצורים, ולא ידעה מה לעשות. שני היצורים שמצאו אותה פינו את כל השאר, והשכיבו את מירי (שכל הזמן כונתה בשם רולי) במיטה רכה. מירי נרדמה מיד, וישנה שינה ארוכה. למחרת בבוקר, מירי התעוררה, ולרגע שכחה איפה היא. לפתע נזכרה באירועי אתמול, והתחילה לחשוש. "מה אני אעשה?" הרהרה. "הורי בטח דואגים לי מאוד!" מירי התיישרה במיטה, ולא ידעה מה היא אמורה לעשות. לפתע, נכנסה היצורה הוורודה לחדר, ואמרה בשמחה: " רולי! סוף סוף קמת!" היצורה התיישבה על כיסא ליד המיטה, והחלה לשוחח עם מירי. היצורה, ששמה התברר כטורי, הייתה מאוד פטפטנית. היא דברה ודברה, ולא נתנה למירי להשחיל מילה. בין הפטפוטים, נודע למירי ששמו של היצור הירוק הוא רייגו, ושהוא אחיה. היא גילת גם שהיא וטורי עובדות יחד בעיצוב. "אל תדאגי," אמרה טורי. "הסברתי למנהל שלא נוכל לבוא היום לעבודה. הוא הבין." טורי המשיכה לדבר, ולדבר...
"מירי," נשמע קול. "מירי!" מירי התעוררה בבהלה. "מה?" אמרה לאחר שהתאפסה. "נרדמת" אמר אחיה, דביר, שעמד לידה. "הגיע הזמן לארוחת ערב!" בואי!" דביר החל לצעוד לכיוון הדלת. "אני כבר באה!" צעקה אחריו. האם ייתכן שכל זה היה חלום? מירי פנתה אל הדלת, אך בדרך הבחינה בעלה כחול שנח על הרצפה. טוב, אולי לא הכול היה חלום.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה