המתמחה הצעירה עמדה רועדת ובוכה מול הפכיכופת החמוש שכבר השאיר כמה גוויות בבניין.
הוא בא לנקום את מות אשתו שנפטרה באותו בית חולים לדעתו באשמת הצוות.
ביניהם היה שרוע על הריצפה המנהל הפצוע אחרי שנורה לעיניה, מוכת הלם.מעולם לא עברה חוויה כה קשה.
לא ניצבה מול רוצח עם אקדח שלוף.
לא היתה מול איום ממשי כל כך על חייה, רק בת 28.טרם הספיקה באמת לחיות, לאהוב,להיות נאהבת.
משוכנעת שהכדור הבא יפגע בה.
מנסה לפנות לרחמיו,לאדם השפוי והמוסרי שבו, רוצה לחיות.. סיפרה לו מהר על עצמה.
שמה,המדינה בארה"ב בה נולדה, שמות הוריה ואחיותיה.
מתוך מצוקה אמיתית, פחד נורא, בכי, רועדת מול קנה האקדח המכוון אליה ואצבעו על ההדק...מוכן לירות.
הרי אין לו מה להפסיד.עוד הרוגה אחת..קרבן מקרי עם מזל רע, במקום ובזמן הלא נכונים.פשוט כך.
"אני הילדה של מישהו, אני בן אדם...בבקשה.."
ונראה שהצליחה להגיע אליו.
הוא אמר מילה אחת- "רוצי..."
(סצנה מתוך 'האנטומיה של גריי')
https://www.youtube.com/watch?v=twGTkE2XC7M&t=10s
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
