לקפץ ולרקוד משמחה סתם כי בא, ואיזה כיף זה לטייל בטבע, לנסוע לארצות רחוקות בהם לא מכירים את זארה וקסטרו ואת המטומטמים שיצאו מ'האח הגדול' עם מליון ג'ובות או בלי. בלי שהמדינה תעמוד על הרגליים האחוריות בגלל פסיכית שנכנסה לשירותים עם תנ"ך ותטחן סרטון של כמה פושטים ב'טיסת השוקולד'.
כמה מסקרן העולם וכמה מעניינים האנשים, התרבויות, המאכלים והמסורות. כל אחד ומנהגיו, כל אחד ואמונותיו וכולנו בני אדם בסופו של דבר- עם פחדים, תקוות, אהבות ורצונות, הכשלונות והבושות. חולשות ועוצמות. מכל גזע, גיל, השכלה ורקע.
וכמה כיף לפגוש מישהו ברכבת, חוג או בבית קפה, לפתוח שיחה מקרית ולגלות אדם מרתק כי לפעמים זר הוא פשוט חבר שלא הכרת עדיין.
אממ'ה? כל אחד באמונתו יחיה...אל תטיפו, אל תכפו גם לא במילות מתיקה והבטחות למתנות. כמה טוב יהיה לי אם אצום בכיפור ולא אוכל גדי בחלב אמו. תעזבו אותי באמא'שכם ותשאירו אותי בשלי. לא רוצה ללכת לאסטרולוגית, לקוראת בקפה ולהזות על עצמי מים קדושים שבבא אידיוט מילמל עליהם. תעזבו אותי מקברי צדיקים מתפוררים ומנגל יום העצמאות דחוס ומסריח עם פקקים אינסופיים שאחריו אוספים אנשי תברואה אלפי טון אשפה כי הישראלי לא פראייר, שאני אקח את הזבל שלי? למה מי מת?
-לא רוצה סדנת טנטרה/מודעות/קשר/ שתיקה במדבר/צפייה בזריחה או קשקוש ניו אייג'י אחר.
-תעזבו אותי מצמחונות וטבעונות כי בא לי שיפוד בלי שיקראו לי רוצח ובלי פסיכופתים קנאים ושקרנים כמו גארי יורופסקי שמאשים אותי בשואה.מי שרוצה-יבושם לו.
-ומסלפי מטומטם והתמכרות חסרת תקווה לנייד, ללפטופ, הנצחת כל מה שזז ופשוט שוכחים לחיות את החוויה. פייסבוק, אינסטוש, סנאפצ'ט להעלאת הגיגים חולפים בני שורה ורבע ותמונה סתמית כי אפשר והאושר נמדד לפי לייקים ועוקבים. כאילו שלמישהו באמת אכפת מהסושי שהזמנתם והעליתם את התמונה.
ולהעלות לענן אלפי תמונות זהות ולהפציץ את ההורים ,הסבים ודודה בלומה מחדרה בשטף תמונות מטורף של התינוק מזיל ריר, ישן, אוכל וזוחל- כי אפשר.
-וארועים בגודל והוצאה מטורפת שאחרי שבוע מי יזכור. כאילו לתינוק בן שבוע אכפת שהברית שלו היתה באולם בסכום שיכול להספיק לרבע משכנתא.
ולצחוק קצת על עצמנו זה בסדר ויש הטוענים שאפילו מומלץ ואם הפוליטיקאים עושים על זה סיבוב ורווח פופוליסטי- בואו לא ניתן להם יד. לכל אחד יש את הקיפוחים והצ'ופרים שלו.
ותעזבו אותי מ'שרת התרבות' והפופוליזם בגרוש שלה. קאט דה בולשיט, מירי.
ומתחרות מי יותר מסכן ומי סבל יותר. אכלו לי שתו לי.. אם כבר נעשה תחרות מי עושה יותר חיים, ומי יותר שמח, אצל מי האוכל טעים יותר.
אז יאללה בחייאת...
("תפוז" בשינויים מהותיים וקצת צנזורה)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה