גלוי וידוע שהתנהגות בני האדם בעולם הזה היא איננה שוס גדול. מדי יום אנחנו שומעים על מקרים וקוראים על סיפורים- שבהם אנשים לא ממש סופרים את הסובבים אותם, בוודאי שלא את האנשים הזרים להם, ואפילו לא את הקרובים אליהם. אנו עדים לרעות החולות האנושיות, הפוקדות את בני האדם, במלוא תפארתן.
וכולם כמובן מתרגזים, מתאכזבים, המומים - למשמע סיפורים אלה, פעם אחר פעם. כולם מחפשים פתרונות לתיקון עולם ולתיקון האדם.
ואני באופן אישי, לא מאמין שיש פתרון. כי ישנה בעיה שורשית עמוקה, מאוד גדולה, עם כל יצור חי. אדם ובהמה.
מרגע לידתו: אגואיזם. כל יצור חי הוא אגואיסט. והבעיה הכי גדולה עם אגואיזם, זה שהוא קשור קשר חזק ובלתי נפרד - ישיר - להישרדות.
כשאדם, או כל יצור חי אחר, מתנהג באופן אגואיסטי; פועל בצורה כזו שהחברה או הסביבה שלו מפרשים את אותה פעולה שלו כ"התנהגות רעה", אזי לא באמת מדובר בהתנהגות רעה. מדובר בהישרדות.
זוהי דרך וצורה, או ביטוי עמוק של הישרדות בסיסית-קיומית. הישרדות במובן הכי אינסטינקטיבי וראשוני של המילה, במובן הכי טהור שלה, במובן הבהמי שלה, המוכר לנו היטב מהטבע. מבעלי החיים. אנו לא שונים מהם בהרבה.
כי הצרכים שלנו, הרצונות שלנו, הם אותם הצרכים. וכשאותם הצרכים אינם נמצאים בהישג ידינו, אנו מתחילים להילחם עליהם. אנו מתחילים -לשרוד-.
לכן הרבה פעמים, או ברוב גדול ודי מובהק של המקרים, אנו עדים לצורות התנהגות שהן בלתי נאותות, בלתי נעימות,
או בלתי מקובלות, במונחים של בני האדם - דווקא אצל בני עניים. כאשר גלוי וידוע שלהם, לבני העניים, הרבה יותר קשה (לפעמים בלתי אפשרי) לשים את ידם על צרכים ורצונות - שהם מאוויים טבעיים לחלוטין,
החשובים כמו אוויר לנשימה להישרדותו ולקיומו של האדם בעולם.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
