לפעמים אני מצטער שאני לא דמות מספר. דמות טובה, שתמיד עושה את המעשה הנכון, שאוהבת את עצמה ויודעת שהכל יהיה טוב בסוף. לא דמות מסופקת הטועה או נכשלת לעיתים קרובות.
לפעמים אני מצטער שאני לא אביר מהאגדות, ללא מחלות או פגמים, אביר אמיץ, אביר שתמיד ימצא את מבוקשו ואהבתו. לא אדם חלש שמשאיר את העיניים רגע אחד יותר מדי על חבר לספסל הלימודים, דתי לאומי, בוגר ישיבה חרדית.
לפעמים אני מצטער שאני לא דמות מספר מצויר, דמות שבכל דילמה יש לה קול רע וקול טוב, דמות שאצלה הכל שקוף.
לפעמים אני מסתכל סביב ורואה את האנשים שיש להם רק שני קולות -שחור ולבן, ולעומתם האנשים עם קולות מכל צבעי הקשת. לפעמים אני רוצה להיות אחד מהם.
אבל לא.
לי יש ארבעה קולות.
אפילו נתתי להם שמות.
בן עזאי, בן זומא, ר' עקיבא, וגם אלישע אחר.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה