1. הקהילה שלי

שנאה, אחים, שנאה!
עיירתנו נחרבה כולה,
בה רוחות רעות יסערו,
רגשות שנאה יבערו,
חכמיה לא נשארו,
היא שותתת דם.

ואתם דוחפים ידיים
פן תושט עזרה,
נועצים היטב ת'להב
בלב העיירה.

שנאה, אחים, שנאה!
קרובה וחס וחלילה, השעה,
כי התאבדויות יתמידו,
את כולנו פה ימירו,
רק שרידי דגלים יעידו
מה שפה היה.

ואתם דוחפים ידיים
פן תושט עזרה,
נועצים היטב ת'להב
בלב העיירה.

שנאה, אחים, שנאה!
רק בידכם בלבד היא הבחירה.
חיש הושיטו יד אוהבת
והצילו מהמוות,
רק בנעם לא בתופת,
חיש הצילו דם.

מרחוק אל תעמודו,
כי הדם נשפך.
אל נא תדחפו ידיים,
פן רוחם תיפח!

נכתב לפני 6 שנים ו-1 חודשים

2. מכל המינים

בבכות ילדינו בצל הספרים,
את חמת הגמרא לא שמענו,
כי אתה בחרתנו מכל המינים,
אהבת אותנו ורצית בנו.

במקור זה היה ביקורת על "תמונתו של דוריאן גריי".
זה עבר לביקורת על "כל לב הוא דלת".
וזה הסתיים כאן. אתם תקבעו מה יהיה ההמשך.

כי אתה בחרתנו מכל המינים
בארון, בכיתה ובשבט.
ובצעוד ילדינו בצל הספרים,
ילדים שונים, ילדים מסכנים,
הם יודעים כי צבעם לא נחשב בצבעים,
הם קוראים לרב רק הבט.

אני רוצה להתחיל בכך שמעט ורעים היו שני ימי חיי.
שניים. שני חיים במוחי, ושני אנשים ממני יפרדו.
חיי כדוס סטרייט, לעומת חיי כביסקסואל ודתל"ש.

והרב, הגרז"ן, והמטפל הגואל,
או ראש הישיבה החביב,
לא יצא מעבר לכותל,
לעמוד יום אחד באביב.

מי אני? איני יותר מסך כל הספרים שהרכיבו אותי.
איני יותר מסך כל האנשים שלימדו אותי.
אך איני סך האנשים שאהבו אותי.
חלקם רחוקים ממני כרחוק מזרח ממערב.

לעמוד יום אחד, יום אחד ויחידי,
במקום שבו עומד שנים בסבל גואה,
ילד קט,
אלמוני,
גאה,

אני כרגע בדיכאון, מחר זה יעבור.
מחר אני אלמד תנ"ך בלהיטות,
מחר אני אתפלל בדבקות,
מחר, מחר, מחר

ורבה דאגה לספרים הקדושים
ומסורת פן תקטע
אך קדושת החיים של אנשים ונשים
בעודה באיבה תגדע

להרוס, להרוס
לעקר, לשבור לדרוס,
להרוס, בשמחה,
עוד אדם, עוד משפחה

עיניהם מדברות: רק תשמע, הרב,
איך שורות ארוכות הנחנו,
חלשים ומיואשים לאחר הקרב,
שקופים וקטנים אנחנו

רק שפתינו נעות, וקולינו לא ישמע

עינים מדברות עוד דברים אחדים:
ממוסר אלוהי שמענו,
שאתה בחרתנו מכל המינים,
שנאת אותנו, ופגעת בנו.

זכור זאת בני, זכור זאת כל ימי חייך.
ימי חייך - בימים אדומים.
כל ימי חייך -בלילות השחורים.

שאתה הרחקתנו מכל המינים,
להזרק ולהשאר לבד,
כי לדמינו אין אוסף בכדים,
הוא נשפך ברחוב בדד.

Oh no, I've said too much
I haven't said enough

והוא זורם ומשקה הפרחים,
מתערב בדמעות לעד,
ואתה תבקשנו מיד הדוחים,
ומיד המורכבים גם יחד.

נכתב לפני 6 שנים ו-5 חודשים

3. לפעמים אני מצטער

לפעמים אני מצטער שאני לא דמות מספר. דמות טובה, שתמיד עושה את המעשה הנכון, שאוהבת את עצמה ויודעת שהכל יהיה טוב בסוף. לא דמות מסופקת הטועה או נכשלת לעיתים קרובות.
לפעמים אני מצטער שאני לא אביר מהאגדות, ללא מחלות או פגמים, אביר אמיץ, אביר שתמיד ימצא את מבוקשו ואהבתו. לא אדם חלש שמשאיר את העיניים רגע אחד יותר מדי על חבר לספסל הלימודים, דתי לאומי, בוגר ישיבה חרדית.
לפעמים אני מצטער שאני לא דמות מספר מצויר, דמות שבכל דילמה יש לה קול רע וקול טוב, דמות שאצלה הכל שקוף.
לפעמים אני מסתכל סביב ורואה את האנשים שיש להם רק שני קולות -שחור ולבן, ולעומתם האנשים עם קולות מכל צבעי הקשת. לפעמים אני רוצה להיות אחד מהם.

אבל לא.
לי יש ארבעה קולות.
אפילו נתתי להם שמות.
בן עזאי, בן זומא, ר' עקיבא, וגם אלישע אחר.

נכתב לפני 6 שנים ו-11 חודשים