אחרי שקראתי את השרשור הנ"ל ואת דבריך ודברי אברהם על גיל, לא יכולתי להתאפק
ואני מרגישה צורך לצרף את התובנות שלי בגרוש לגבי גיל.
עם השנים העוברות עלינו אני מבינה שהגיל הכתוב לא חשוב איפה הוא רק מספר. כמו מספר תעודת הזהות או מס' בתעודת החוגר
או סתם מספר בתור של משהו.
הוא לא מזהה אותנו בשום מקרה על מי ומה שאנחנו.
אז מה אם אני מתקרבת לגיל 59 הצעיר :)
בעיני בני ה-20 פלוס מינוס, אני נשמעת כאחת עם רגל בקבר. וזה בדיוק מה שחשבתי אני כשהייתי במקומם.
היום כשהמספרים גדלו והתרחקתי כמה עשורים מנקודת ה-0, אני מרגישה עדיין צעירה בלב. למה ?
אין לי מושג.
אמנם יש חריקות פיזיות לפה ולשם. ואין בי יותר את הפזיזות המהירה והצעירה של פעם אבל הרצונות וההנעה המהותית לעשות ולחוות דברים
עדיין קיימת.
עדיין אני יכולה לתקשר עם אנשים צעירים ולמצוא אתם שפה משותפת וזה לא כדי להתנחמד אלא כדי להכיר וללמוד מהם.
עדיין אני רוצה לנסוע ולטוס ולטייל בעולם ולחוות חוויות.
אולי יותר מתמיד מכיוון שאין לי ילדים קטנים בבית ש'כובלים את ידי ורגליי'.
נכון שיש לי ראיה קצת שונה על החיים ועל בני אדם מכפי שהייתה לפני כמה עשורים והשתנתה במהלך השנים. זה טבעי, הרי אנחנו משתנים ולומדים,
ומבינים אחרת.
מצד שני הזכרון נשלף ביתר עייפות מהמגירות שקיימות בנבכי התאים האפורים שלי.
אני מניחה שאתה, טוביה,עברת את אותם תהליכים אבל בדרך שלך.
וברור שיש לך נסיונות וזכרונות אחרים משלי ותובנות רבות יותר.
ועל כך אני מצדיעה גם לך וגם לאברהם.
ואני מאחלת לך ולכל בני העשור שלך שנים טובות ונהדרות ושמחות שעוד יגיעו.
ושהות נעימה ומהנה כאן בין גולשי אתר סימניה.
סליחה שייגעת אותך עם הדיבורים שלי :)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
