זה מצחיק איך אנשים חושבים לפעמים.
מפחדים מצל מחשבותם, פן יעלה במחשבתם אחרת ממחשבה רצויה.
דת ההמונים כבר מזמן אינה בנחלת יהודה, אלא לבשה דמות פסילי תקשורתם הקושרת קשר אמיץ וחונק לכל מי אשר לא עלה בדוגמת מחשבתם.
פעם היה חזון וחלום, כשעוד רק באנו מארצות פזורות, מני נכר,
רדופים וחסרי כל זהות אך מגובשים במחשבה אחת - להיות עם חפשי בארצנו, ארץ בה דוד חנה.
להיות עם חפשי מכל הרע, מכל מה שייצר לתוכנו. להיות חפשי לבחור בטוב.
עברו השנים וכבר אי אפשר
כי מחשבות גבוהות הפכו נחלת מרפש רגליים והורדו לעפר, והשוו קטני הזרת לענקי ענקים.
כי הכל נכון, והכל מחושב והכל פוליטיקליקורט רקוב ונרקב.
אז להיות עם חפשי כבר אי אפשר, כשבדלת דופק הפקיד ובידו עוד ועוד דו"חות וקנסות כי כך עלה במחשב לפניו.
ומול אומללות זו הבטתי וננערתי
וכך עלה במחשבה לפני:
אם כל מה שנותר בין מצעד ומצעד זה להיות גאה, אז גאותי היא בכך שאומר שלא אצעד.
ואחשוב - חופשי. ולא מתוקשר!
אלך תמים דרך, ואשרי אל האושר, אל מול עזות ונלעגות ושקרי הלכאורה נכון ומנומס.
וכל פסילי והבלי תקשורת השקר והנכר וכל מחשבתם האונסת וכל פיהם המלהג -
יפול לארץ ויתמלא בעפר.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
