פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 308 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 7 שנים ו-4 חודשים אצל הפסיכולוגית - פרק 7 The Wolf
אצל הפסיכולוגית - פרק 7 / The Wolf
הבוקר התחיל מעונן וקריר, שמש עדינה מגיחה מבין צללי העננים כמו מבטיחה הבטחות עתידיות לימים פשוטים יותר, קלים יותר.
אנשים...דבר כל כך אירוני.
אומרים משהו אחד ומתכוונים לאחר, מדברים על ערכים ומוסר וחשיבות של התנהגות נאותה ובפועל מתנהגים להפך.
בני אדם היצורים הכי הפכפכים וחסרי החלטיות שבעולם.
מצחיק לראות אותם נכנעים לתכתיבים חברתיים רק כדי להיות "חלק מ...", שייכים, מוותרים על מי ומה שהם מאמינים בו בשביל נזיד עדשים במקום להישאר נאמנים לעצמם.
זה כל כך אירוני כמה חשובה להם השייכות, לא מסוגלים להישאר לבד, מוכרים נשמתם ומחשבתם, הופכים לעדר רק כדי לא להיות שונים, הכל בשביל להיות כמו כולם.
מוכנים להיבחן בטיפוס על עצים גם כשהם בכלל דגים.
אירוני.
כי כל הפנימיות הזו שמוחלפת בחיצוניות זמנית בסוף מתפוצצת בפרצוף.
גיל ארבעים מגיע ופתאום כל הדברים האלו צפים ועולים ומתפוצצים ומסיטים אותך מהמסלול.
פתאום חוטפים סתירה שמכניסה אותם ללולאה אינסופית, fatal error שדורשת reboot למערכת אחרי פרמוט וניקוי עמוק של הכונן הקשיח.
האדם שהכרת פתאום נעלם, נדמה כמשתגע כשבפועל הוא רק חוזר למקורות האבודים שלו ואז מתחיל תהליך של מציאת ה"אני" ובנייה מחודשת, פתאום מתחילה מודעות ומשפחות מתפרקות, כי איך אפשר להתמודד עם מישהו שכבר לא מכירים?
וכל דור זה הופך לגרוע יותר.
קמים בוקר אחד והעולם קורס - משפיע על כל הסביבה ואתה כבר לא מסוגל להתכחש או לשקר לעצמך ולאחרים.
השתנית, והשינוי הזה לא בר תיקון.
קריירה שנייה ומשפחה שנייה.
אירוני.
אירוני - כי אם הייתם נצמדים לאמת שלכם, למקורות שלכם, לשורשים העמוקים של מי שאתם, אם הייתם נשארים מחוברים לאמוציונאליות שלכם ולתחושות שלכם מלכתחילה הייתם בכלל מונעים את כל השתלשלות האירועים הזו.
בני אדם, הכל בשביל שייכות רק כדי להגיע למצב שבכלל אתם בסוף לא מרגישים שייכים, מנותקים, על אוטומט חסר תחושה. חיים. נושמים. מתים מבפנים.
ועוד מכנים את זה בשמות מגוחכים - "משבר זהות" או "משבר גיל הארבעים".
והאירוניה הכי גדולה -
הכי משמעותית - אתם יודעים שצפוי משבר, תתכוננו אליו.
טעות לעולם חוזרת.
מזל שאת משבר הזהות וגיל הארבעים עברתי לפני שנים.
המשבר זהות שלי התחיל כשהייתי בן 8, נמשך כמה שנים טובות, 9 שנים אם להיות הוגן.
טוב, גיל 8, אין בדיוק ניסיון להתמודד או להבין בכלל שאתה עובר משבר. אתה חושב שכולם עוברים את זה כמוך, עד שאתה מבין שלא.
ואז כל התהליך של בכלל להבין איך להתמודד עם המשבר.
ואז היכה משבר גיל הארבעים.
מזל שלפחות נשארתי נאמן לעצמי ולתחושות שלי.
הקפה מוכן ואני מול העננות הצבעונית של זריחה אביבית לא מצויה ונדירה במיוחד, עם הרעל דלוק כבר.
כשאתה מבין שאתה שונה מכולם, בוגר יותר משכבת הגיל שלך, לא בגלל משהו מיוחד, סתם כי אתה כזה שונה.
עירוב תרבויות עושה לך את זה.
אתה פתאום מבין כמה החיים הם לא מה שמבוגרים משווקים לך, עוד מסכת אריזות צבעונית שבינה לבין המציאות הבדל שמיים וארץ.
שקרים שמתחילים שם וממשיכים ככל שאתה מתבגר, אבל אתה בן 8, טבוע בך להאמין למבוגרים עם הניסיון שלהם...לא?
עקשנות.
הסיבה היחידה שאלוהים יודע למה שמרה עליי ועל מה שלמדתי בדרך הקשה.
אתה זאב בין אנשים, תמיד לבד תמיד בודד. גם כשיש מי שינסה להתקרב, אתה שונה מדי, לא כמוהם.
אפילו החלומות שלך שונים לחלוטין משלהם -
טבע זורם לך בעורקים, אתה נושם את הטבע ואת החיים בדרכים שהם בחיים לא יצליחו לחוות ולהבין, שקועים בתוך שגרה אפורה מוקהי חושים ומוכי גורל אכזר שמאלץ אותם להשתעבד למשכנתא ואריזות נוצצות, העיקר שחיצונית הדשא שלהם יהיה ירוק יותר מהשכן, אז מה זה משנה אם הוא סינטטי?
חופש,
לא המזוייף שמשווקים לכם - צימר עם נוף לטבע גנוב או עוד משכנתא לבית מלון או טיסה לחו"ל, כי יוקר המחיה בלתי נסבל.
הדבר האמיתי.
הכוכבים שמגיחים בשמיים בהירים, הלבנה שמשגיחה שלא יאונה לך כל רע, העצים שמרעישים בקולות חרישיים של לילה.
הסתירה הזו בין מה שאתה רוצה לבין מה שהחברה והסביבה מצפות שתהיה רק כי איזה אידיוט עם יותר מדי אהבה לכסף מכתיב להן את מה שהן מצפות ממך.
מוכרים את החיים עבור נזיד עדשים.
מוכרים את הנשמה והחלומות בשביל דירה ורכב ועוד הוצאות מגונות שעבורן משתעבדים כל החיים רק כדי שההוא בראש הפירמידה ירוויח עוד כסף.
נשמע כמו קונספירציה?
למה?
נשמע תלוש מהמציאות?
אז אולי זה לא בן אדם אחד, אלא חברה או קבוצה...
עדיין תלוש מהמציאות?
הרי כל מה שאתם קונים - בין אם זה עוד רכב או נכס ממשי ובין אם אלו חדשות ועדכונים - מישהו מרוויח משהו.
ומי אלו בכלל אותם אנשים שקובעים מה יופיע בחדשות ואיזה תיק ייסגר מחוסר עניין לציבור?
מי מחליט על האג'נדה שלפיה כל המדיות ישדרו?
מישהו שיכול להרוויח משליטה בקהלים.
אומרים שהחרדים הם עדר, החילונים לא פחות עדר.
אבל את מי השטויות שרצות לי בראש מעניינות, הרי אלו קונספירציות, לא?
זו הבעיה כשיש לך מספיק זמן לחשוב ולראות את העולם כמות שהוא, בלי גינונים מיוחדים ובלי משקפי סנוורים שהמשווק המורשה מוכר לך חינם אין כסף.
היום התבהר ככל שנקפו השעות. החלטתי לבטל את הפגישה. חבל לבזבז זמן אצל הפסיכולוגית כשבמרחק הקלקה אחד אפשר לתת למוזה לסחוף אותך בתהומות לקהל שבכלל לא מעוניין לקרוא אותך.
לא שזה כזה מזיז לך, אתה עושה את זה בשביל עצמך.
מצד שני - זה לא שכזה רע לקבל תגובות, אבל זה לא המניע או המטרה.
כמו הטבע גם אתה בסוף מוצא את עצמך זועק בקול שאף אחד לא שומע כי כולם פשוט עסוקים יותר מדי במשברים שהם עוברים ובחיים שהם חושבים שהם חיים.
בזמן שלוקח לרובם לכתוב ולאתר את המוזה שלהם אתה מספיק להפציץ בקטעים ויצירות שלך עד כדי כך שרק השם שלך מופיע בכל רחבי עשרות התגובות האחרונות.
כמה קל להתחבר למוזה כשכל מה שאתה צריך זה רק להרגיש.
או לא להרגיש.
תלוי איך קמת בבוקר ועם איזו מחשבה התעוררת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
