שתי צפרדעים נפלו לתוך כד מלא בחלב.
התחילו לשחות במרץ, בניסיון לצוף ולא לשקוע.
אחרי זמן מה התייאשה האחת, הפסיקה לשחות, וטבעה.
השניה המשיכה לשחות ולאט לאט הרגישה שהחלב מסמיך, עד כדי כך
שאפשר היה להתייצב עליו. ובשפת המעשים: החלב הפך לחמאה.
באותו זמן הגיעה אישה לקחת את הכד. ראתה את הצפרדע - נבהלה,
ושמטה את הכד. הצפרדע מהרה לברוח.
מוסר השכל: לא להתייאש כל עוד אפשר עוד קצת.
ואצלי הוא עבר כמו שצריך.
משל הצפרדעים בדרך כלל מסופר לילדים ומכאן שהילדים הם אלה
שצריכים להבין את מוסר ההשכל, ולומר מה הוא.
ברור לי שלמבוגרים השורה הזאת מיותרת -:)