אצל הפסיכולוגית - פרולוג (שכתוב) / The Wolf
מכירים את התחושה הזו - שהיום הולך להיות שונה? אתם לא יודעים איך בדיוק היום הזה שונה מאחרים, לפעמים הוא לא באמת שונה מאף יום רגיל ונשארת תחושה ריקנית של יום מבוזבז, כמו יום שלא נוצל כהלכה או הזדמנות שלא חזרה על עצמה.
מכירים את התחושה הזו, שאתם קמים בבוקר ופשוט יודעים שהיום הולך להיות שונה? לא תמיד אפשר להניח אצבע על הדופק ולזהות היכן היה השינוי, אך תמיד אפשר רטרוספקטיבית להיזכר באותה תחושה, אותו יום - שהשינוי החל ברמה הקוואנטית במיקרו-קוסמוס האינדיווידואלי שלכם.
אי אפשר לראות את השינוי הזה, אי אפשר לזהות שהוא שם, לא לפני שהתהליך מתחיל או נגמר, אבל הוא התחיל, באותה נקודה שמרגישים שהיום הולך להיות שונה משאר הימים,רצף של טעויות מכוונות מראש שמסיטות את העולם בננומטר אחד ומתחילות תגובות שרשרת שמסתיימות ביום שונה.
היום הזה היה יום כזה, מבחוץ אי אפשר היה לראות שום דבר שונה, רק התחושה הייתה שם, בטעם חמוץ-מתוק שמשאיר מקום לריח תקווה אחרי הסערה.
בחוץ השמש החורפית התכסתה ונחשפה לסירוגין מבעד לשכבת העננים העבה, במחשבה ריחפה לה הידיעה שעתיד להיות גשום על אף שהתחזית והחזאים טענו אחרת. ברצינות, אי אפשר לסמוך על החבר'ה האלה, או שהם מגזימים עם התיאורים שלהם או שהם טועים בענק.
ידעתי שהייתי צריך לקחת את המטרייה.
טעות מכוונת ראשונה, שהמשיכה את התהליך שהחל עם התחושה הראשונית - שהיום יהיה שונה.
אירוני, איך שדבר כזה קטן גורם להתנגשויות של עולמות וספל קפה שנשפך על כל המרחב ביניהם. אפקט הפרפר בהתגלמותו המרפינית והאירונית עד כדי כעס ועצבים - גם ככה הייתי באיחור. או כך לפחות חשבתי.
הקפה - טעות מכוונת שנייה.
ראיתי אותה מחזיקה את הקפה, ראיתי את המעידה שהיא עמדה למעוד בגלל שהנעל עקב שלה עמדה להיתקע בחור קטן שנמצא ממש מולה, ראיתי את הנפילה בהילוך איטי עוד לפני שקרתה וכל מה שהייתי צריך לעשות - לזוז חצי מטר הצידה, אבל כמובן, לא זזתי והקפה נשפך על עבדכם הנאמן.
יום שונה היום.
מכל הימים בעולם, דווקא היום, דווקא עכשיו - הכל חייב להשתבש.
טעות מכוונת שלישית - שעון היד שלי הפסיק לעבוד בשעה הלילית המקבילה לשעה שהייתי צריך להיות שם, אולי זו בעצם הייתה הטעות המכוונת הראשונה?
כי אם הייתי פותח רגע את הרדיו - הייתי שומע את החדשות ודברים היו מסתדרים אולי אחרת. מצד שני - כמו שאמרתי - שרשרת ארועים שנועדה להסיט אותך ממסלולך. אז במקום קפה שנשפך הייתי חוטף שלולית ממכונית חולפת.
על כל פנים, השעון הפסיק לעבוד ואני כבר בלחץ מטורף להספיק לאוטובוס אחרי שהחלפתי את בגדי הקפה וכמובן, זה מוביל אותי ל-
טעות מכוונת רביעית -
האוטובוס עזב את התחנה כשאני רואה אותו חולף על פניי.
לא הייתי צריך לצאת מהמיטה.
ככה חשבתי לפחות.
מהכא להתם הגעתי בשעה טובה רק כדי לגלות שהקדמתי. בשעה. טובה.
כל הטעויות הקטנות והמכוונות האלו החלו להניע תהליך שיסתיים רק בעוד חודשים מהיום ושוב הנטייה שלי להגיע לסוף.
היא התפנתה סוף סוף.
היא נראתה לי מוכרת, בהבזק דה ז'ה וו נזכרתי בכוס שעפה ואותה עומדת ברקע - מנסה לעצור מונית.
זה פשוט לא היום שלי.
אז שתקתי.
כל הדרך עד סוף הפגישה -
פשוט שתקתי.
למזלי היא לא זיהתה אותי אבל מבטיה החוקרים ניסו להבין מה קורה כאן.
הפגישה תמה בשתיקה רועמת וברק סינוור את העננים.
הגשם שידעתי שיבוא - הגיע והמטרייה כמובן בבית.
חזרתי הביתה, מרוט וסחוט כמו ינשוף שנשאר תלוי בחוץ ביום גשם סוער.
הקפה של סוף יום במיטה החמה - סוף מנחם ליום מלא טעויות מכוונות.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
