לנצח אזכור איש יפה ומשורר ומצפן ערכי
פרס נובל לשורה או לשירה?
חיים גורי: "לשורה. השיר הוא כזה: 'קשוב הלב, האוזן קשבת, הבא? היבוא?' ופה באה השורה שהיא חתן הערב: 'בכל ציפייה יש עצב נבו'. והשורה השנייה, פרס נובל השני, שחקוק על קברה בפנתיאון בכינרת: 'איש ונבו לו על ארץ רבה'. כל אדם והלא־מושג שלו. ואני קורא את זה לתלמידים, חנוק מהתרגשות, ומסתכל בהם ורואה שהם 'בארדים' לגמרי. זה לא הגיע עדיהם. כל כך כעסתי, שהסתכלתי בשעון ואמרתי: היום בעשר וחצי מתה בבית הספר הזה השירה העברית".
אבל אצלנו המילה אליטה היא מילה גסה. ישבתי פעם עם חבר'ה צעירים. אמרתי להם: מזלה של ישראל הוא האליטות שלה. הם הרימו גבה: מה? האליטות זה דבר מתועב, מתנשא. רמת־אביב ג'... אשכנזים... אמרתי: אין עם בלי אליטות. הם שאלו: אז מה זה אליטה? אמרתי: קחו נייר ועיפרון ותכתבו — אליטה זה חבר אנשים שתורם לעוצמה לאומית, לתרבות לאומית ואוניברסלית בכל התחומים, וחי במועקה מוסרית מתמדת כלפי החברה שבתוכה הוא פועל".
אני רוצה לומר לך שמעולם לא השתמשתי במילה כיבוש. כי כיבוש זה הודו, זה צ'אד. פה זה שני עמים שאוחזים בטלית הזאת, בני הגר ובני שרה. אבל השלטון על עם אחר, שאתם הזהרתם מההתחלה שייגמר באסון, היה אשליה גמורה. אלתרמן, כהומניסט אמיתי, האמין שזה אפשרי, אבל אם הוא היה ממשיך לחיות, היה רואה שזה בלתי אפשרי. הוא ברא לו איזה עולם מטאפיזי של מיעוט ערבי גדול, שחי איתנו בשלום ומתוך כבוד הדדי. הוא, שהרים את קולו על גניבת אבטיח, שחשף את כל פשעי המלחמה שעשו, לא היה עומד ברצח שביצע גולדשטיין במערת המכפלה".
מה היה מיוחד בחיים בן דור שגרם לך לאהוב אותו כל כך?
"אהבתי אותו אהבת נפש. זאת הייתה חברות טוטלית. אין תחום שהיה מחוצה לו. בתור נער הוא כבר כתב מכתבים נפלאים, והיה איש אמיץ מאוד. הרביץ מכות, חטף מכות. יום אחד הלכנו יחד על מדרכה צרה. ממול בא קצין בריטי וחיים לא פינה לו את הדרך. הקצין הוריד לו סטירת לחי וחיים החזיר לו סטירה באבי אביו.
http://article.yedioth.co.il/default.aspx?articleid=7541
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
