מתי יודע אני, שצריך משקפיים?
איך מרגיש נפשי, שאני ואני נפרדים?
מדוע אני מתווכח עם עצמי, זה הגיוני?
מגיע לי, שאתאחד עם שלי.
שלא אהיה מפוצל,
כי הרי, רק אני פה,
הרי שאני עם אנשים או איש
אני צריך להגן או לשמור, על עצמי,
ואני לא אני, עד שאהיה עצמי,
בלי שמירה, או הסתרה,
זה מרגיש רע.
זה להיות מתגונן, שלא ידעו,
שאני לא אדע,
שיש אחד, שאני אחד,
שאני (ו)עצמי (ו)אלוהים,
זה אחד.
הלוואי הלוואי,
שלא אצטרך להתגונן לעולם,
א מ ן
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה