"אמא" הוא אמר וחיוך על פניו, "הבן שלך סוף סוף מתחתן".
אבל היא לא השיבה. אפילו לא זזה ממקומה, רק המשיכה לשבת מול אותה טלוויזיה. אז הוא אמר זאת שוב. הפעם הוסיף קצת מבטא רומני, סתם כבדיחה, שתצחק.
והיא צחקה.
אבל הוא ידע שהיא בכלל לא טיפשה, רק קיווה שתקשיב, שתבין.
והנה... דוינג, היא הבינה.
סוף סוף נפל אסימון.
אז היא ניגשה מתרגשת אל פתח הבית. אחר כך פתאום נזכרה וחזרה. נשקה ללחיו פעמיים ואפילו חיבקה. וכשיצאה לבסוף אל מרכז הרחוב הסואן, היא פתחה את הפה לרווחה וממנו יצאה אל לב השמיים, סתם, מן כזאת צעקה, של שמחה.
והוא שמח. כן, אפילו מלפפון גינה כפוף שכמותו יכול להיות שמח לפעמים.
אבל עכשיו, דווקא כעת, פתאום חרדה החלה בליבו מכרסמת. כי האמת הפשוטה היא קצת יותר מסובכת מכמה מילים במבטא רומני או צעקה של שמחה ברחוב. שאמנם הוא אכן מתחתן, אך כהרגלו, גם את זה יעשה קצת אחרת.
למעשה, יוני היה שונה לגמרי מאחיו זקופי הקומה. לא. לא היו לו ג'וקים בראש, גם לא תולעים, הוא גם לא היה גדול או קטן יותר מאותה המידה הנכונה. יוני היה... איך אומרים... טוב הוא חש קצת אחרת בקרבת בני מינו הזקופים.
אבל זה אתגר להרגיש קצת אחרת, לפחות באותו גן ירק ובטח ובטח באותה ערוגה. הרי הם כולם ממש מאותה משפחה. ובאורגן האחד הזה שכולם נקשרו בו היטב, היו גם דברים של ריספקט ואלו עם כל הכבוד אל הלב, חשובים מכל שאר האמת. וכולם שם תלויים לאור החמה וטיפות של הטל מבחוץ, ניגרות על קירות חממה לסמן שהבוקר הגיע בחוץ.
אבל בכנות והפעם אף בלי חרוזים, הבעיה העיקרית של יוני כלל לא הייתה לקום בכל בוקר כפוף, גם לא החוקים או הבוקר ומועד הקטיף הקרב. על כל אלו הוא לא שם קצוץ. רק מהמבטים הוא חשש. להיות תלוי שם במרכז הבמה עם בן מינו האהוב כשהם כולם צופים בו בשקט, בצקצוק הלשון מרכלים. מסתכלים על האמא הזאתי שלו, מחמיצים לה מבט בפנים. 'עד שתגסוס' הוא חשב, 'שתקמל צורתה, שתחמיץ הזקנה מבפנים. ומה ישאר בה בכלל אם בכלל, קצת מיץ והרבה גרעינים'.
'וגם מה היא יודעת בכלל' הרבה עוד לחשוב בדבר, 'זקנה ובלה מרופטת מעט, עבורה הכבוד הוא עיקר. כן, כבוד לאיכר בעיקר. חתונה של הבן היא סיבה להשוויץ לא פחות מכל מה שנשאר - מהצבע, הטעם, הגודל, השפיץ, נו... כבוד, הרי הוא העיקר'.
וכשזאתי תחשוב שכל זה עוד יהיה לטובה - שיוני שלה יתחתן עם אחרת, שמנמה, אדומה עגולה, הוא יפרוץ אז בבכי של ילדת יום הולדת, לפתע מעט יתחרט. הלילה הזה יקראו לה "גברת", "האמא של יוני הגייז".
וביום האירוע סמוך לחמש, קבלת הפנים מפוארת. והם כולם הגיעו קטן עד גדול, ורק היא עוד טיפה מאחרת.
ומכל הימים, ומכל הדברים בחייה, היא מעט תתבייש בדבר. כי במקום להיות שם עם בנה האהוב, הזקנה? יש לה דייט עם איכר.
איי. וי אולוקיטה
www.olokita.co.il
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
