איפשהו הכל מתחיל ונגמר בי
בזה שיש לי בעיה עם עצמי
במשך המון זמן חשבתי שאני הקורבן
שאני פחות טובה, שאני לא מספיקה
ובגלל זה תמיד הייתי צריכה להעמיד פנים
שהכול בסדר, שאני מאושרת ושטוב לי מבפנים
תמיד אני מנסה לרצות את כולם
לצאת בסדר בעיני העולם
ואת עצמי אני שוכחת באיזו פינה
ונזכרת ב לפעמים שאני עצובה
פחדתי לחזור להיות הילדה שלא אוהבים
או יותר גרוע מאלה שלא יודעים שקיימים
אז אני כן הקורבן-אבל של עצמי
הכי קל להאשים את החברה
שלא יבינו,שלא יקבלו לא יאהבו
אבל בעצם עליי מוטלת האשמה
אני לא מצליחה לקבל את עצמי
מספרת לעצמי סיפורים שהאנשים הקרובים אליי
מצפים שאני אהיה שם בשבילם
אבל כשאני צריכה שמישהו יקשיב לי, פתאום כל אחד נעלם
אבל עכשיו אני מבינה שזה רק בגללי
יותר קל לי להודות בזה בפני עצמי
ואז לשכוח את זה שוב באיזו פינה
עד שתגיע הפעם הבאה
כנראה אני לא אוהבת את עצמי
כמו שאנשים חושבים שאני...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה