פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 586 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 8 שנים ו-2 חודשים העתיד, כבר כאן...? פוליאנה :-)
זה קטע הזוי שכתבתי, אם לא תקראו, אבין בהחלט:)
אני פשוט קצת בדיכי היום...
אני לא ידעתי מה לעשות. ללכת? להמשיך ללכת? ולאן, ובשביל מה...?
נראה שהכול אבד, נעלם, התמוסס.
ואין בשביל מה להמשיך לחיות, באמת שאין בשביל מה.
השנה שנת 2090. ותאמינו לי, אין שום דבר שכדאי לחיות למענו.
הזקנים עוד מספרים, אלה, שבני מאה, וקצת יותר. בכל אופן, הם עוד יודעים לספר על עולם טוב יותר, כזה שהיה פעם. כזה שהיה עוד כשהשמש הייתה צהובה ולא אדומה, כזה שהיה כשהעולם עוד היה מלבלב ופורח ולא חולני ומת. כזה שהיה כשהקרינה עוד הייתה נסבלת ולא כל כולה מסוכנת ורדיו אקטיבית. נו, עולם של פעם...
ועכשיו, אחרי האסון האקולוגי של שנת 2050 העולם פשוט השתגע. כל האנשים נלחמים בשיניים ובציפורניים על הבקבוקים של קרם ההגנה שמגיעים אל החנויות. וגם זה לא עוזר. אנשים יוצאים החוצה לבושים בעשרות בגדים וקסדה. כאילו שהם אסטרונאוטים.
ואני?? אני כבר מזמן ויתרתי. נכנעתי לקרינה, נכנעתי למזון המהיר והמסרטן, נכנעתי. כאילו מעולם לא התכוונתי לחיות מעבר לגיל 17.
לפעמים אני חושבת שאם הניסויים בהקמת פורטל זמן היו מצליחים, הייתי בין הראשונים שמשתמשת בו. הייתי חוזרת כמה עשרות שנים לאחור ונועלת את הסיוט הזה מאחורי, בלי דרך חזרה.
פעם, כך מספרים. האדם רצה להתקדם, תמיד להתקדם. ומבחינה טכנולוגית- בעיקר. הוא יצר מחשבים, טלוויזיות, רמקולים, כלי נגינה, הכל. אבל האם זה הספיק לו? לא! הוא תמיד ניסה לשכלל ולהאיץ את הכל. אז המחשבים הנייחים הפכו לניידים, והטלוויזיות הישנות לכאלה, בגודל של מסך קולנוע וחלקן גם תלת מימדיות. הרמקולים גדלו והפכו גם הם לניידים, וגם כלי הנגינה השתכללו.
אבל גם אז הוא לא אמר די. מכוניות, רכבות, אופנועים.... הכל היה בתנופה. וכך משאבי העולם הלכו ופחתו, הלכו והידלדלו. אבל האדם לא אמר די.
היום... ממרחק של 40 שנה מהאסון, אני יכולה לומר כמה נורא מצבו של כדור הארץ. מצד אחד, עתיד, מצד שני- חזרנו לעבר. רק ש... כבר מאוחר מדי. מאוחר מדי. לא משנה עד כמה ננסה לאכול בריא, ועד כמה נתאמץ להגן ולהצמיח את מעט הזנים של הצמחים שנותרו. וכמובן בעלי החיים שסובלים מהקרינה יותר מאיתנו...
כן, קרינה. זו הבעיה הגדולה ביותר שעלינו להתמודד איתה, מאז שהאוזון קרס כמעט לחלוטין. כואב, אבל זו המציאות.
ובעצם, פורטלים של זמן כבר קיימים, אבל כרגע הם עוד בגדר ניסוי והם לא מסוגלים להביא לעבר יצורים חיים. אבל חפצים דוממים, כבר אפשר לנסות לשגר.
וזהו, זה המכתב שלי, של ילדה מהעתיד. השם לא משנה, ואני שולחת אותו אליכם- אנשים יקרים. אולי תקראו קצת, תבינו, תראו.
מותר לחלום, ומותר לשאוף קדימה, אבל לעולם לא לנסות לעשות את הבלתי אפשרי- לאכול את כל העוגה בעודה שלמה. המציאות תשתנה לכם אל מול העיניים. ולא לטובה.
אז אני לא יודעת אם המכתב הזה יגיע אליכם, אין שום ערובה שכן. אבל אני כולי תקווה שאם כן- תנסו לעשות משהו. אולי למנוע את האסון האקולוגי, שמתקרב אליכם בצעדי ענק. אולי למנוע את המלחמה שבני מיני מתכננים בקרוב- ותצא לדרך כנראה ב2091.
זה נשמע רחוק, אני יודעת. אתם בטח חושבים, עד שנגיע לשנה הזאת... אבל לא! אסור לחשוב ככה! העתיד כבר כאן. ואם הוא יהיה טוב, או לא, את זה רק אתם קובעים.
אז להתראות, או יותר נכון, אני מקווה שלעולם לא נתראה...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-2 חודשים יפה. מוּמוּ (ל"ת)
-
לפני 8 שנים ו-2 חודשים מבינה ללבך... בת-יה
אבל שלא יהיו לך דאגות.
כשהעולם יגיע למצב כזה כבר לא יהיו בו אנשים,
רק הג'וקים יחגגו -:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-2 חודשים מקווה שהמצב לא יתדרדר עד כדי כך. פוליאנה :-)
ואני אישית, לא אוהבת ג'וקים.
אבל מי יודע, אולי כשהעולם יגיע למצב הזה יתפתחו צורות חיים חדשות שמתאימות את עצמן למצב של קרינה.
או שהסרט- ארבעת המופלאים צודק וכולנו נהיה עם כוחות על.
שזה לגמרי לא הגיוני:)
בכל אופן, תודה על התגובה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 8 שנים ו-2 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת סקאוט
שמעי, מצמרר.
המסר שאת מעבירה בכל שורה ושורה בקטע שכתבת..
פשוט מפחיד לחשוב.
והכי עצוב? שיש אמת בדברייך, את בטח רשמת את זה בעקבות ההתקדמות המטורפת של הטכנולוגיה, שמצד אחד יש בה צד טוב, אבל מצד שני אנחנו הורסים את עצמנו ואת העולם שלנו.
הלוואי שאנשים היו מבינים את זה ויותר אנשים היו נרתמים לשמירה על הסביבה כי בסופו של דבר בסביבה הזאת אנחנו חיים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-2 חודשים אכן כן... פוליאנה :-)
וגם בעקבות ספרים שקראתי, זה ממש לא קטע מקורי.
והאמת, שכתבתי גם סיפור שלם עם קטע דיי דומה.
אבל שם יש דברים שונים, והאמת ששם מדובר יותר על אוויר רעיל-
ועל מסיכות חמצן שבהם אנשים נעזרים כדי שלא לנשום את האוויר.
פה... דיברתי בעצם על הקרינה. והיא באמת מסוכנת.
לדעתי, אנחנו צריכים להיזהר משני הדברים, גם מהזיהום אוויר, וגם מהקרינה.
האמת שמה שהביא לי את הרעיון לכתוב את הקטע הזה זה הספר אוניקס של אשכר ארבליך בריפמן.
אני מכירה את הסופרת וקראתי את הספר. והוא קצת גרם לי לכתוב את זה:)
תודה.
הלוואי שאנשים יפיקו את הלקחים ויגנו על הסביבה.
או ש... אני לא רוצה שזה יקרה... אבל יכול להיות שהעתיד שאנחנו פוגשים לעיתים קרובות בספרי מדע בדיוני... יהפוך לאמיתי:(
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
